השופט: עמירם בנימיני, בית המשפט המחוזי בתל אביב המועד: יום שני, 2.1.12, שעה 10:00 הנושא: תיק אזרחי זהו דיון ההוכחות האחרון בתביעה הנוגעת לקרן מרתון ופעולותיה בעשור הקודם, ומנכ"ל הקרן לשעבר זומן להשלמת עדות. עמירם בנימיני נכנס לאולם ב-10:05, בודק כיאות מי הם הנוכחים ומזמין את העד לשבת - אומנם על ספסל הנאשמים, אבל שם יש כסא (בניגוד לדוכן העדים). במהלך העדות מדלג מבטו של בנימיני בין המסך לבין העד, תוך שהוא מקפיד על הרישום הנכון של הפרוטוקול ואף מסייע לקלדנית כאשר היא נתקלת במושגים עסקיים שאינם מוכרים לה. כאשר מוזכרים מסמכים, בנימיני מוצא אותם במהירות ומעיין בהם, אם כי אז עליו לחלק את מבטיו בין העד, המסך והמסמך.
כבר אחרי כמה שאלות מתברר, כי בנימיני לא יתן לדיון להימרח. "החקירה הנגדית הייתה אמורה לדון באיזו סמכות הוא חתם [על הסכם מסוים] ולא לפתוח נושאים שלא לשמם התכנסו כאן", הוא אומר לעורכת הדין של משיבה 2, החוקרת את העד. תשומת ליבו של בנימיני מגיעה עד כדי כך, שכאשר העד אומר שהייתה החלטה שחייבה אותו לחתום, מתקן אותו בנימיני: החלטה שהסמיכה אותו לחתום.
ככלל, החקירה פרטנית מאוד אך מתנהלת ברוח נוחה, ובנימיני כמעט שאינו צריך להתערב. אך כאשר מתעורר הצורך, הוא מפגין את שליטתו בנעשה באולם. כך למשל כאשר בא-כוחה של משיבה 1 מבקש מחברתו, שהגיעה ממש עד למקום מושבו של העד, להתרחק ממנו. עורכת הדין תוהה בקול: "פעם ראשונה שאני שומעת כזה דבר", אך בנימיני מסביר בשלווה: "הוא רוצה שיהיה קשר [עין] לבית המשפט עם הצדדים, ויש גם עורכי דין שמפחידים את העדים - לא במקרה שלך". העד צוחק ופותר את הבעיה בהכריזו שהוא בהחלט חש בנוח.
כאשר שאלה חוזרת על עצמה בנוסח שונה, בנימיני הערני מגיב מיד: "כבר שאלנו, אי-אפשר לחזור על שאלה פעמיים. הוא לא זוכר". אבל גם הוא רוצה תשובות ברורות ופונה לעד: "זה שחתמת כשלא היית מנכ"ל זו עובדה, עכשיו צריך למצוא לזה הסבר". כאשר העד אומר שפשוט אינו יודע ויוצר רושם ברור של כנות, בנימיני מניח לו.
"צריך להראות לו את המסמך" בסיומה של החקירה אומר בנימיני, בתשומת לב רבה לפרטים: "נדרשת פה חקירה חוזרת, ואם לא - אני אשאל את השאלה. צריך להראות לו את המסמך, לא ייתכן שלא יראו לו את המסמך שבשבילו באנו". לצדדים אין בעיה שבנימיני יתפוס את מקומם, והוא שואל את העד לגבי מסמך שהוצג בתחילת הדיון ושהיה העילה המקורית להשלמת העדות.
לבא-כוחה של משיבה 1 יש כמה שאלות, אך עמיתתו מתנגדת: "זו חקירה חוזרת? זו ממש לא חקירה חוזרת". בנימיני, הרוצה לקדם את הדיון במקום להיצמד לדקדוקי פורמליות, מוצא מיד את המענה: "זו שאלה נוספת ברשות בית המשפט".
בסיום העדות מתחיל בנימיני להכתיב החלטה לגבי הגשת הסיכומים ואומר, כי מאחר ששתי המשיבות אינן בגדר תובע ונתבע - הן יגישו את הסיכומים במקביל ולא ימתינו זו לזו. בא-כוחה של משיבה 1 מנסה להתנגד, חברתו מזכירה לו שבנימיני כבר החליט על כך בדיון הקודם, ובנימיני מאשרר את הדברים. בנקודה הזו בנימיני אינו מצליח לקדם את ההליך במהירות בה היה רוצה, והוא מוותר לצדדים לכל אורך הדרך בלי להתווכח בכלל. בנימיני רצה שהסיכומים יוגשו תוך 30 יום - והוא נותן למשיבות 60 יום. הוא רצה שהתגובות יוגשו תוך 15 יום - ושוב נותן להן פרק זמן כפול. גם בנושא אורך הסיכומים מקבלות המשיבות את כל מבוקשן: 20 עמודים לכל אחת (לעומת עשרה שהציע בנימיני) ותגובות של חמישה עמודים (לעומת שלושה שהוא רצה). "רווח 1.5, גופן דוד 12, דפי A4, שוליים כמקובל" - מכתיב בנימיני את הפורמט כדי למנוע תרגילים והתחכמויות. לבסוף הוא מורה להעלות אליו את התיק ב-19.6.12 למתן פסק דין ומבטיח שהחלטתו תישלח לצדדים בדואר.
השורה התחתונה: שופט ערני השם לב לפרטים הקטנים להם יכולה להיות משמעות רבה. שמר על אווירה עניינית, אם כי זו ממש לא הייתה משימה קשה. לא ברור מדוע נתן לצדדים את כל מבוקשם בנושא הסיכומים, כאשר המשמעות היא עיכוב במתן פסק הדין; אולי לא מצא לנכון לנהל דיון עקר, ואולי לא רצה להתווכח עם מי שאמורים להיות מעוניינים עוד יותר ממנו בסיום ההליך. יעילות: 8. מזג שיפוטי: 9. 