תרמילאים ישראלים העלו בימים אלה לכותרות את טורס דל פאינה, הפארק הלאומי של צ'ילה, ולו רק משום שמיוחסת להם הצתתם של מאות-אלפי דונם משטחו. לא בכדי גדולה הזעקה על המעשה, בהיותו אחת משמורות הטבע היפות ביותר על פני הגלובוס כולו. פארק פאינה ממוקם ממש בסוף העולם, בקצהו המערבי של רכס האנדים, הגובל בחבל פטגוניה היפהפה והנושק לגבולה של ארגנטינה השכנה. מי שרוצה לראות בו אנשים, ממש מנוע מלהגיע אליו. אחרי ככלות הכל המדובר בשמורת-טבע לכל דבר, שהיא אחד האזורים הדלילים ביותר על פני כדור הארץ באוכלוסייתו. כדי להגיע אל הפארק מומלץ לצאת מהעיירה הסמוכה, פוארטו נאטאלס, הממוקמת כ-30 ק"מ ממנו. הדרך כולה זרועה מרחבים עצומים ועוצרי-נשימה, הטובלים בצבעי הירוק, החום ובגוונים של כחול מהול באפור. גוש-סלע ענק, דמוי שרפרף מרובע, מזדקר מן השטח, ובמרחק-מה ממנו מתגלה מערת המילודון, הקרויה על שם בעל-חיים קדמוני שנכחד מן העולם ושעצמותיו נמצאו בה. המערה אינה אלא חלל גדול-ממדים, החבוי בתוך מצוק קונגלומרט, ומגגה ניגרים נטיפים - תופעה בהחלט מוזרה בנוף המדהים שנחשף לעין. מפתח המערה נשקף נופה של פטגוניה - חבל הארץ הפורה של צ'ילה ושל ארגנטינה השכנה. מכת גורל פנייה קטנה לכיוון מערב חושפת שש פסגות, חלקן מושלגות וחלקן מעוצבות כמצוקים שנונים, הנישאות מעלה מהמרחב הפטגוני. לפניהן משתרע, בכל הדרו, אגם סאראמיינטו, בצבע כחול עז, הנחשב לאגם היפה ביותר של הפארק. מייחדת אותו מערכת המים הסגורה שלו, כשמספר ערוצים אומנם זורמים אליו, אבל בה בעת לא נשפכים מימיו לשום מקום. תושביו הראשונים של הפארק הגיעו אליו עוד לפני 12 אלף שנים. עד לא מכבר שיערו החוקרים שהיו אלה נוודים מאסיה, שירדו לאורך כל אמריקה ושהגיעו, בסופו של דבר, לקצה הדרומי. היום, לעומת זאת, משערים החוקרים שמלבד הנוודים מהצפון, הגיעו דרך הים גם מהגרים ממוצא פולינזי, שדמם התערב בדמם של מונגולים. ממצאים ארכיאולוגיים מוכיחים כי באזור נדדו, לפני יותר מ-200 שנה, אינדיאנים, עם עדרי-סוסיהם. היו אלה ציידים שהשכילו להשתמש באוצרות הטבע של המקום, מבלי לפגוע באיזון האקולוגי. האינדיאנים האלה הותירו אחריהם ביטויי ושמות בשפתם, ופאינה (שהוא שמו של הפארק) אינו אלא אחד מהם. הלבנים הראשונים הגיעו למקום ב-1870, במטרה לגלות ארץ חדשה ולצוד בה חיות-בר. בשלהי המאה ה-19 הגיעו לכאן המתיישבים הראשונים מגרמניה ומאנגליה. אלה השתמשו תחילה באדמה לגידולים חקלאיים, תוך שהם מגדלים צאן. כדי להגדיל את שטחי המרעה, הם שרפו את היערות, וכדי להציל את המערכת האקולוגית, הקימו במקום פארק לאומי. חלפו כמאה שנים, ובאירוניה של הגורל עלו בימים אלה חלקים נרחבים של שמורת הטבע היפהפייה באש - הפעם, על-פי החשד, בידיהם הרשלניות של...תרמילאים ישראלים!