המוזיקה הנפלאה שצמודה למחול כמו כפפה ליד, ומעשירה את החושים, מעצימה את הריתוק למתרחש על בימת "סוזן דלאל". היא מתגברת או מתרככת לפי הצורך, ומעניקה הדגשים למתרחש על במה. עיצוב הבמה מושקע ומתוחכם, כשהשימוש היצירתי בתאורה מעניק נופך שונה לכל קטע וקטע.
המסע שהלהקה לוקחת אליו את הצופים הפעם עשוי בסגנון שמעורבות בו נגיעות מהמקורות הקדומים של מוסיקת וריקוד הג'אז - האפריקניים. התנועות הבלתי נחתכות, והנמשכות בהרמוניה, שכמוה נדיר כבר לראות במחול הישראלי העכשווי, מבוססות על גמישות חסרת גבולות של הרקדנים והרקדניות הנהדרים וכשרון. כך גם, יש קטעים המזכירים בהתלהבות ובהיסחפות של המבצעים טקסי שאמאנים, או ריטואלים דתיים של אפריקניים. תנועות היונקות מהטבע - קרי מחיות הבר שבקרבתם חיו השבטים האפריקניים, ואת תנועותיהם חיקו, משתלבות בתנועות טקסיות שכללו הקרבת קורבנות, ייחול להצלחה, תוך כניסה לאכסטזה של ממש.
עיצוב התלבושות יוצא הדופן, בו הגברים לובשים חצאיות ארוכות בשחור, ובגד שחור שקוף בחלק העליון, לעומת אוברולים קצרים לבנים של הבנות, מהווה אמירה בפני עצמה, ומעניק לתנועות הרקדנים יתר חושניות, אצילות ועידון. בכלל, הופעת להקת ורטיגו כה רגישה ומעודנת לעומת להקות ישראליות אחרות, שזו ממש תופעה הראויה לציון. בלהקת ורטיגו מצוי שילוב מצליח של אסתטיקה בלבוש, בסגנון המחול, בבחירת עיצוב הבמה, כאן - בצורת פרגודי-מסך שמדהימים בעוצמת ההבעה שהם נוסכים, במיוחד בקטע הפותח וכן בקטע הסיום הסוגר את המעגל.
בשניהם - דמויות הרקדנים בשחור המצויות מחוץ לטווח התאורה, כשמאחוריהם הרקע בהיר ובוהק, מעניקים להן צורה של צלליות שחורות. מה שכה מזכיר את הצלליות של האמנית הרב תחומית קארה ווקר האפרו-אמריקנית, שמשלבת גזרי דמויות צלליות שחורות בסרטי ווידיאו על מסכי ענק, המספרים את תולדות הניצול המיני באמריקה של נשים ועוד. אמירה חזקה עם כשרון אמנותי מכה גלים, שמציב אותה בשורה הראשונה של האמנים האמריקנים בעשור הנוכחי.
כל הרקדנים יפים, חטובים ואסתטיים, ובמיוחד הרגלים היפות של הרקדניות - דבר עליו לא נוהגים להקפיד בלהקות המחול העכשווי במחוזותינו.
הקרדיט להצלחת המופע המרשים מגיע ראשית לנעה ורטהיים ולבן זוגה ושותפה האמנותי עדי שעל, וכן לאחותה רינה ורטהיים קורן, עוזרתה האמנותית. המוזיקה היא בחירתו של רן בגנו, וערך אותה סטפן פרי. על התאורה היפהפיה יש לשבח את דני פישוף-מג'נטה, ועל התלבושות את רקפת לוי מביה"ס לעיצוב אמנויות הבמה. הרקדנים המחוננים הם: איל ויזנר, שון אולס, יעל ציבולסקי, תומר נבות, חן אזריהן, ניצן מרגלית, והבולטים מכולם - מיכה עמוס התמיר ורות ולנסי הבלתי תאומן.
הופעה משובחת, מרעננת וסופר-מקורית, לא דומה לאף אחת אחרת, לא שלהם ולא של אחרים.
