תיאטרון גשר מארח בהאנגר שלו, הפקת תיאטרון שהשתתפה בפסטיבל עכו 2011 ואשר שלושה משחקניה זכו בפרס המשחק הטוב ביותר.( רועי אסף, שלומי ברטונוב, לופו ברקוביץ)
ההאנגר ברחוב אילת, חורבה ישנה ומוזנחת בחצר בלתי מרוצפת, מתאימה אכן לתיאטרון אקספרימנטאלי אבל רמת המוזנחות של המקום מעוררת תמיהות... אוהבי תיאטרון ילכו כנראה לראות הצגה כמעט בכל מקום ומיין קאמפף היא הצגה מסקרנת עם כמה וכמה רגעים מסעירים.
"אולם" התיאטרון הוא בו-זמנית מושב הקהל (היושב על מיטות) ובמת ההצגה. המיטות הם חלק מאכסניה עלובה, מיקרוקוסמוס של עולם עלוב ואבוד במיוחד בעיר אירופית כל שהיא, בזמן כלשהו בראשית המאה העשרים. אורחי האכסניה החלכאים הם שלמה הרצל, אדולף היטלר, אלוהים, (חסר בית המנסה לשרוד), עוד גבר חסר בית, אורחת לרגע מהעולם החיצוני, חבר של היטלר בשם הימלישט ( הימלר) וגברת מוות הבאה לקחת את היטלר ואולי מישהו אחר מבין אורחי האכסניה.
ההצגה שנכתבה על-ידי מחזאי גרמני, ג'ורג' תאבורי, יליד הונגריה ( 1917-2007) גדושת סיטואציות מפתיעות, טקסטים מתוחכמים ותובנות ציניות. משחק נהדר של היטלר (רועי אסף), הרצל(שלומי ברטונוב), הימלישט (אלעד רוט), טרייסי אברמוביץ ( גברת מוות האלגנטית) ו"אלהים" (לופו ברקוביץ). הרצל הוא האציל שבחבורה, האופטימי יפה התואר, זה שעורך להיטלר את תספורת השפם ועיצוב התסרוקת המוחלקת לצד אחד של המצח. הרצל הוא נדיב ונאיבי, עסוק בכתיבה ספר שמעולם לא נכתב. הוא מלא אהבה וחלומות אבל חסר יכולת ביצוע ומבזבז את חייו ברגשות ורגשנות. להיטלר המגיע לאכסניה בערב שלפני בחינות הכניסה שלו לאקדמיה לציור (כידוע הוא לא מתקבל והופך לשליט גרמניה הנאצית) יש נוכחות חזקה, משחק עוצמתי רב גוונים, טקסטים מעוררי צמרמורת, אישיות מטורפת כנדרש. "אלהים" הוא דמות הלוזר, העלוב הכלל עולמי, סובל ומתייסר, מנסה לעודד את החברים, אבוד... גברת מוות מרשימה ומפחידה והימלר בהופעה קצרה מביא עימו את האכזריות והצינית של קצין גרמני שנולד לבצע פקודות ולרצוח בכישרון מיוחד ואכזריות מרשימה חיות עופות ובני אדם.
כאמור, רעיון מעניין להפגיש את "החבורה" האבסורדית יחד בערב תיאטרון הזוי. הבמאי גיל אלון יצר הצגה הנמשכת שעתיים שמן הראוי היה לקצר אותה בהרבה. אילו זכה גיל אלון באמנות הויתור, בכישרון הצמצום, היינו, אנחנו הצופים זוכים בחוויה מרוכזת בהתרגשות שאינה פוסקת, בחרדה מתומצתת. אבל האריכות הבלתי נסבלת של ההצגה, הרגעים "הנסחבים" המיותרים גוזלים את העצמה ממיין קאמפף.
עדיין שווה לראות את ההצגה הזו ולו בכדי להכיר את שני השחקנים רועי אסף ושלמה ברטונוב שעוד נראה ונשמע בעתיד על במות תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, אנשים צעירים שנולדו לבמה ולמשחק שקריירה ארוכה מצפה להם.
