לבסס סמכות זה לא דבר קל, יעידו מאות זוגות הורים טרוטי עיניים. יעידו גם האנשים החביבים שמנהלים את ההצגה שנקראת
האח הגדול. מה לא היו נותנים המושכים בחוטים בנווה אילן בשביל קצת משמעת בבית הזה? פעם אחר פעם ירקו בפניהם הדיירים, והראו לכולנו מי לובש את המכנסיים. השובבה הראשונה הייתה ברי סימון שיצאה מהבית מבלי שהודחה. הבא בתור דודו קפרא, שיצא מהבית בעקבות אשתו למרות האיסור. אבל כל אלה היו כאין וכאפס לעומת ההתארגנות המשולשת החשודה של סער סקלי, יאנה יוסף ותמיר ורדי. התארגנות שאיך שלא הופכים אותה, מדיפה ריח חזק של מרד.
לאחר שבשבוע שעבר הכשילו את המשימה, עתידם של שרי שמחוב, יוסי סרור, יעל ברון וקותי סבג לוט בערפל. דווקא בעיתוי הזה החליטו שלושה מדיירי הבית, יאנה, סער ותמיר, להעמיד את עצמם להדחה. כל אחד מהם ניסה להסביר בתורו את ההחלטה התמוהה ולתת לנו תחושה שלגמרי במקרה, לכולם נמאס מהמשחק באותו הזמן. אבל אם מישהו עדיין האמין בטוהר הכוונות של המתמודדים, נזיפתו של "האח הגדול" בדיירים שלא מילאו את חובתם, הבהירה כי משהו מסריח בממלכה, וזה לא הסרדינים.
מלך הים, מלכת השכשוכית המשימה התת-ימית סיפקה הרבה רגעי קסם לדיירים: ריקודים סוערים לצלילי בת הים הקטנה, יוסי בהומאז' לדנה אינטנרשיונל, תמיר צווח מהנאה בכל פעם שמחשמלים אותו. וכל זאת, למרות הניסיון הנואש להצית שוב את המרובע הרומנטי יאנה-קותי-אביבית-ערן. סידורי השינה המשותפת בקופסת הסרדינים היוו חומר תבערה משובח, אבל בסופו של דבר למעט כמה סיבובים נוספים של שליפות ציפורניים בין יאנה ואביבית בר זוהר, ומשחקי קנאה בין קותי ויאנה, החזית נשארה על מי מנוחות.
לתמיר התפאורה המימית הנינוחה עשתה רק טוב, והוא מצא זמן להתוודות על תשוקתו לפינגווינים ולצבי ים, תוך שהוא מבצע חיקויים של מבחר יצורים תת-ימיים שהשאירו את קותי פעור פה. "הייתי רוצה להיות אריה ים", שיתף אותו ברגע אינטימי. קותי, שבדרך כלל חרד לגבריות השברירית שלו, דווקא זרם עם רצף האסוציאציות ההומו-ארוטיות, ורק ניסה להוסיף קצת טסטוסטרון ("כדאי לך להיות כריש").
הקצין שמכר את הפרארי גם ערן טרטקובסקי עובר תהליך. רק אתמול היה מתכנן את כוסות הקפה שלו ברמת הדקה, מתאים אותן ללוח הזמנים הצפוף של אבא, החברה והמפקד, והנה פתאום הוא מוצא זמן לחוות חוויות מיסטיות על כוס קפה וסיגריה. וגם להידחות על-ידי יאנה יוסף ולדחות את אביבית בר זוהר ("לא מגיע לרגב שנפגע בו").
האסטרטגיה מול יוסף הייתה דומה לזו ששימשה את הקב"ט מול קותי: להגיד את הדבר המכוער ביותר האפשרי, באצטלה של שיחת נפש. בעוד יאנה ממררת בבכי על התדמית הנוראה שנוצרה לה בבית, ניגש אליה טרטקובסקי ובצעד ג'נטלמני החל לעסות את מותניה. כשזו נסוגה כמעה שינה כיוון, ואימץ את פוזת הפסיכולוג הקשוב. לבסוף, התריע הקב"ט לקראת הלינה המשותפת מנטייתו הבלתי נשלטת לחפון אנשים בשנתו. "שלא תקומי בבוקר ותגידי: אתה שפל". אבל כנראה שיאנה כבר הבינה שלא צריך לחכות לבוקר.
אחציטוט: - "אפשר להפריד את הצב ים מהשריון? נראה לי הוא דבוק מהקנטות" - קותי נותן חומר למחשבה לביולוגים הימיים;
- "אין מצב שאני יוצאת מפה כונף" - סופי קרבצקי ברגע של חוסר מודעות עצמית;
- "אני פה על תקן החתיך" - שי רגב באותו ראש;
- "אתה בטח חושב שאני כל היום בוכה ומקטר. זה נכון" - תמיר מאזן;
- "זה לא אומר כלום שאני לובש טייץ, נכון?" - קותי רק מוודא;
- "תן לי לגעת לך בציצי, לא נגעתי הרבה זמן!" - אותו קותי, מנסה להרגיע את הקריז ברגע אינטימי עם יוסי;
- "אני רגיל בלילה שישר תופסים, לא בקטע חרמני" - ערן מגדיר מחדש את הסליז;
ולסיום, שיר: "אני מדלג בין השלוליות
כי אין לי
מגפיים
ובסוף
אני אוכל
את כל הגשם
עליי"
[קותי סבג, משורר]
