קשה לתאר את ההתרגשות הרבה שהייתה באוויר עת פתיחת התערוכה. עד כדי כך סערו הלבבות, שטקס הברכות והדברים שנישאו שם נאלץ להמתין זמן רב עד שמעט שקטו הרוחות. לרובם, זו הייתה כעין פגישת מחזור כולל המשפחות. חלקם כבר ראה את התערוכה בגירסתה הראשונה, עת הוצגה ב"מוסד" וחלק ממנה הוצג גם בכנסת. כשצפה בה ב"מוסד" מזכיר הממשלה
צבי האוזר, שאל את האחראים עליה, מדוע לא יוכלו להפוך אותה מחומר מסווג לציבור, לחומר בלתי מסווג, ולהציגה לעין כל, בגלל חשיבותה ההיסטורית והלאומית.
שאפו לרעיון שלו שקרם עור וגידים, ותוך פרק זמן מינימלי, שלא מתאפשר בדרך כלל בהצבת תערוכות רגילות - נעשתה המלאכה, וכעת כל הקהל יכול לחוות את החוויה מתחילתה ועד סופה.
באולם המבואה של המוזיאון ברמת אביב ניצבת מכונית המילוט, שבה העבירו את אייכמן החטוף למטוס, לאחר שהומם בזריקת טשטוש ע"י הד"ר יונה אליאן. כך גם מוצב ליד המכונית דגם מטוס הבריטניה של "אל על", שהגיע בטיסה מיוחדת, עם שר החוץ
אבא אבן, כביכול לאירוע חשוב שהתקיים בבואנוס איירס באותו יום. ההכנות למבצע נמשכו זמן רב, כדי למנוע תקלות. היו תוכניות א', ב' ו-ג'. תוכנית ג' למשל כללה שכירת וילה בחוף יוון ע"י זוג, שהיה בהיכון לקבל את החטוף, ומשם להשיטו בספינה לישראל - במקרה והתוכנית הראשונה לא תצא לפועל מסיבה כלשהיא.
את המכונית ציידו בלוח עם מספרים מקומיים, אותם הפיקו ויצרו במקום אנשי היחידה עם מכונות שהביאו מהארץ. הכלים, הלוחות, וכל מה ששייך לביצוע חלק זה - מוצגים בתערוכה. כך גם מסמכים אותנטיים על כל מהלך המבצע. פשוט לא ייאמן, עד כמה דקדקו המתכננים בפרטי הפרטים, כדי שהמבצע יצלח. הלבבות רעדו עד שנשמעה הכרזתו של ראש הממשלה בן-גוריון: אייכמן בידינו.
הרבה עמל ויזע השקיעו כוחות הביון הישראלי הצעיר על-מנת להביא למשפט את הצורר שישב בוועידת וונזה, בה הוצגה התוכנית, וחולקו התפקידים לאנשים שיפקדו על השמדת העם היהודי טוטאלית. "יודן ריין" או "גרמניה נקיה מיהודים" הייתה האובססיה המטורפת של הצורר הגדול. ואייכמן היה ממונה על השמדת יהדות הונגריה. והוא עשה זאת בקפדנות עד תום.
את הצורר הגדול מאז המן שמרו מכל משמר בתוך תא זכוכית באולם בית המשפט - שגם הוא מוצג בתערוכה. המסמכים שקשורים בנושא, והיו סוד כמוס - חלקם מוצגים, ומאירים את עיני הדור שלא ידע את המן של המאה העשרים מה בדיוק קרה שם. איך הושמדו ששה מיליונים מבני עמנו, מה שמוכחש ע"י פרופסורים ופסיאודו-אינטלקטואלים עד היום.
במעמד הפתיחה השיק מנכ"ל השירות הבולאי ירון רצון את הבול "צדק בירושלים ה'תשכ"א - ששה מיליון קטיגורים". הקהל יוכל לרכוש ממהדורה זו את מעטפת הבול בחנות המוזיאון. את הבול עיצב הצייר המנוח מירון סימה, שהיה מגדולי האמנים הירושלמים במאה שעברה, כשירושלים הייתה מרכז אמנות חשוב, לפני שת"א נטלה את הכתר.
חשיבותה של התערוכה, מעבר לריגוש שהיא גורמת למי שזוכר את התקופה, כמו גם למי שזוכה להיחשף לראשונה לפרק זה בהיסטוריה שלנו, הוא בהעברת המידע לדורות הבאים. שכמו שאמר
יוסי פלד בדבריו שם, עוד מעט ולא ישארו עוד מי שיעידו מבשרם על שאירע. מוזיאון בית התפוצות ואוצר התערוכה, איש המוסד אבנר א', עשו ימים כלילות, כולל כל ימי השביתה הכללית במשק, כדי להעמידה בזמן. וגם אם חסרים צילומים של אנשי "אל על" שנטלו חלק חשוב בפעולה בגלל קוצר הזמן , וגם אם על לוח של שמות העושים במלאכה חסרים למשל אנשי יחידת המחקר של המבצע - הבטיח האוצר, אבנר א', שזה יתוקן בהקדם.
התליין של אייכמן - הטראומה נשארה בשיחה עם שלום נגר, שהיה התליין של אייכמן לא מתוך התנדבות, אלא חרף רצונו, בפקודת מפקדו, הסתבר שהוא עלה לבדו כילד יתום ויחף, ללא בית מתימן, עם העליה הראשונה הגדולה שממשלת ישראל עשתה ב-1949. עבורו העליה הייתה בגדר חלום. לישון על מיטה עם סדין. הלימודים והחיים המתוקים במוסד לילדים, השירות בצה"ל, לאחר מכן במשטרה, ומשם לשב"ס בעבור כל אלה היה ונשאר נאמן ואוהב המדינה. תפקיד התליין הוטל עליו כשהיה בן 23, ממש ילד כדבריו. לאחר התליה, כשאולץ לשחרר את גופת התלוי מהחבל, היה עליו לחבקו ולהרימו כדי לשחרר את החבל מהצוואר. ברגע זה השתחרה בועת האוויר מבטן התלוי, בצורת נהמה. הבחור כה נבהל, והיה בטוח במשך ששה חודשים לאחר מכן שאייכמן עשה זאת בעודו חי, והוא רעד מתגובה נוספת שלו.
בהמשך, בעת שהיה הסוהר שהופקד על איוון (האיום)
דמיאניוק, ובית המשפט פסק שהוא אשם - אמרו לו שהוא שיתלה את איוון האיום. הוא סרב בנחישות. למזלו, צירוף אירועים שלא ניתן לחשוף כאן, גרם לזכויו של דמיאניוק, וכך הוא נפטר מעול ביצוע המלאכה שגרמה לו לכזו טראומה, אותה הוא נושא עד היום.
חבל שמכונית הפלימות שהוצבה בכניסה לתערוכה, והושאלה ע"י האספן לו היא שייכת תמורת ביטוח בהון עתק, לא תישאר שם, ותחזור לחיק האספן. כי המראה שלה הוא כה ריאליסטי ונוקב, שגם לו חלק בחווית הביקור בתערוכה.
תערוכת-חובה, מומלצת בכל לב.
