בנובמבר 2010 שוחרר מהכלא עופר חוגי, לשעבר חבר כנסת מטעם שס, לאחר שנשא שני שלישים משלוש שנות המאסר שנגזרו עליו. חוגי הורשע בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בשימוש במסמך מזויף, ברישום כוזב במסמכי תאגיד ובניסיון לקבל דבר במרמה, בעת שכיהן כמנכ"ל מוסדות "אור החיים". חוגי זייף רשימות של תלמידים, כדי לקבל 2 מיליון שקל ממשרד החינוך לתקציב ההסעות. האם חוגי למד את הלקח? ניתן לקוות שכן, אבל פסק דין קצר בעניין פעוט שניתן בבית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע מעלה את החשש, שמא חוגי עדיין לא פועל בדיוק לפי כללי החוק וההגינות. אומנם בית הדין דחה את התביעה האישית נגד חוגי, אך קיבל את התביעה נגד החברה שבראשה הוא עומד, ואף מביע תמיהה על המערכת הסבוכה-משהו שניסו העמותה וחוגי להציג כדי להתחמק מתשלום לעובדת לשעבר. לירז ג'ורנו עבדה כמוכרת אותיות לספר תורה. כתיבת ספר תורה היא עניין יקר מאוד - עשרות אלפי דולרים - ורבים נוהגים לממן אותה על-ידי מכירת אותיות, מילים או שורות לתורמים מן הציבור. לטענתה של ג'ורנו, היא הועסקה בידי חברת אורה ברמה שבראשה עומד חוגי, וזו נותרה חייבת לה 3,440 שקל בגין החודשים אוקטובר ונובמבר 2011 שכן ההמחאה שקיבלה לא כובדה. החברה וחוגי טענו, כי הם כלל לא היו המעסיקים של ג'ורנו אלא אישה בשם אטיאס, לה נתנו שירותי הנהלת חשבונות. רשם בית הדין, צבי פרנקל, לא קנה את הסיפור: הטענה "לא הוכחה ואף אינה ברורה. הנתבעים אף לא הציגו כל מסמך או ראיה אחרת הקושרת את גב' אטיאס כמעסיקה של התובעת. חזקה היא שמי שמנפיק תלושי שכר ומעיד בהם על עצמו כי הוא המעסיק - הוא אכן המעסיק כל עוד לא הוכח אחרת, כאמור לא הוכח אחרת". פרנקל קבע, כי אין מקום להרמת מסך ההתאגדות ולהטלת תשלום אישי על חוגי. הוא חייב את החברה לשלם לג'ורנו את סכום התביעה, בתוספת הפרשי הלנה והפרשי ריבית והצמדה, וכן הוצאות בסך 1,000 שקל.