עבר עשיר של היסטוריה מרתקת, בצד מודרניזציה של רחובות מערביים - כך מצטיירת טביליסי, בירתה של גאורגיה, בעיניו של התייר המזדמן אליה. מרחק של ארבע שעות-טיסה בלבד מהארץ ומרחק של שנות-אור מן השלטון הקומוניסטי המדכא שלה מלפני עשרים שנה בלבד. להבדיל מאז, טביליסי היא היום עיר פורחת ומשגשגת, שעושה כל שלא ידיה כדי להתנתק מספיחיה המעטים של אימא-רוסיה שעוד נותרו בה. ובכל זאת, שיטוט ברחובותיה השוקקים אינו יכול שלא להזכיר את עברה הטראומתי. קשה להתעלם מהבנייה הסובייטית הכבדה שלה ומהאנדרטאות למלחמות הרבות שעברו עליה. ארבעים פעם חרבה העיר וקמה מחדש ובמרוצת השנים שוקמה כולה מחורבותיה ואין בה עוד שמץ מן ההרס הגדול שפקד אותה. טביליסי שוכנת על גדות נהר ומוקפת סביבה בהרים. תצפית מהממת על העיר נשקפת מההר הקדוש מיטטסמינדה וממצודת נאריחלה. חוצה אותה גשר השלום המודרני, שהוא מונומנט מרכזי, שיש בו כדי לסמל את השילוב שבין הישן והחדש בה. בתקרתו מחופה הגשר בצבע ירוק עז, הזוהר עד למרחקים, ובשעות שבהן שורה החשיכה הוא בולט שבעתיים. סמוך לו מוצב פסל "אימא גאורגיה", ממתכת, הנישא לגובה של כ-20 מטר. הוא מתאר אישה האוחזת בידה האחת קערת-יין ובידה השנייה חרב, שיש בו כדי לסמל את יחסם של הגיאורגים לאורחיהם ולאויביהם. משמאלו ממוקמות מצודה וכנסייה מהמאה הרביעית לספירה. אתרי חובה גולת הכותרת של טביליסי היא העיר העתיקה שלה, על סמטאותיה הצרות והצפופות, בעלות הפיתולים המשתרכים בין מבני-עץ מהממים. במרכזה ממוקמת כיכר החירות, שבה התרחשה מהפכת האביב, לשחרורה של גאורגיה משלטונה העריץ של ברית המועצות. הכיכר הומה אדם במשך כל שעות היום ובמרכזה מוצב פסלו של סנט ג'ורג', פטרונה של גאורגיה. בעבר איכלסה הכיכר את משרדי הממשלה הגיאורגית וכיום משוכנים בה בית העירייה, מוזיאון האמנות ומרכז-מידע תיירותי. הרחוב הראשי, שרדן, גדוש בגלריות, חנויות, בתי-קפה ומסעדות. לא להחמיץ ארוחה באחת מהן כדי לטעום מן הקולינריה העממית המהוללת שלה. מומלצים במיוחד מאכלי-תאווה כמו החינקאלי, שהם כיסוני-בשר; חצ'פורי, שהיא מעטפת-בצק שבתוכה גבינה מוצקה; לוביו, שהוא נזיד סמיך משעועית אדומה; ואיך אפשר שלא ללגום מן הצ'אצ'א - הלא הוא הארק המקומי עתיר התהילה. אתר-חובה בטביליסי הם מרחצאותיה החמים של העיר העתיקה, המהווים מוקד עלייה לרגל להמונים המבקשים לטבול במי גופרית, שמייחסים להם סגולות-מרפא מיסטיות. מרבית המרחצאות מצויים מתחת לפני הקרקע, ורק אחד מהם ממוקם מעליה. יש בטביליסי גם נקודה יהודית. מצוי בה בית הכנסת העירוני הגדול, שבו מתקיימות תפילות ליל שישי ושבת, בנוכחותם של עשרות מתפללים, מתוך קהילה בת 7,000 נפש.