הנושא נשמע לי מרתק עוד בטרם באתי. ולכן הגעתי להצגה משופעת, ובלבד שלא אחמיצנה. וטוב עשיתי, כי היה זה הערב האחרון שעלתה. הסיפור על צעירה, ג'וזי - שבאה לבקר את אמה פיי (השפוטה למאסר עולם) בבית הסוהר לאחר 15 שנים שלא ראתה אותה, רק כדי לחשוף את האמת על מה שקרה באמת, והאם אמה אכן רצחה את אביה - אינו סיפור פשוט. הדמויות שמתארת המחזאית האירית רונה מונרו במחזה כה אמינות, המשחק כה נוגע, והחוויה שעוברים הצופים כה בלתי רגילה, כמוה לא זוכים לחוות לעיתים תכופות. מבלי לעגן את הסיפור במקום או בזמן מסוים - הצופה מתאר לעצמו את עיר הקיט שפיי מזכירה לג'וזי, אליה לקחה אותה בילדות - ברייטון, שלחוף התעלה האנגלית, גם מבלי שנקבה בשמה. הבתים שלאורך החוף, מסעדת "דונטלו", הם כבר מפתח לצופן. ג'וזי (ניצן קרביץ המקרינה חום ורגש כלפי האם הקשה כפלדה) מנסה להתקרב לאם שכמעט ולא זכרה, מאז הופרדה ממנה בגיל 10. מול הרוך והעדנה שלה היא מוצאת אסירה קשוחה, שמצבי רוחה נעים מקצה לקצה במהירות. מכמעט אלימות לפגיעות ורגישות. טל גינת, שכה הפליאה במשחקה בתפקיד "ירמה" לפני כמה חודשים, עושה את התפקיד הלא פשוט של פיי, כמו לבשה עליה את עור הדמות ואת מהותה. מצד אחד היא רוצה להתקרב לבת שכמעט לא זכתה לחיות עמה בטרם נלקחה ממנה, ושגודלה בידי הסבתא, ומצד שני היא נרתעת מכל מגע אנושי וחוששת שההתקרבות תביא להתפוצצות, עם גילוי האמת. בכל פגישה של הבת עם האם בבית הסוהר נחשפים עוד ועוד גילויים חדשים. הבת מתחילה להיזכר בתמונות מהעבר, והקשר ביניהן מתהדק. הסוהרת שהייתה הנפש היחידה הקרובה לפיי, מיטל סגל, מתחילה לקנא בקשר ההולך ונרקם בין האם לבת, ומגלה את הצד האכזרי שבה. גם היא וגם הסוהר, שהוא הרבה יותר מכמיר ממנה, דורון רכליס המקסים, בעל הקול שוודאי ישבץ אותו במחזות זמר, כמו במחזות דרמטיים - שניהם עושים את תפקידיהם נפלא. באופן כה ריאליסטי, עד שהקהל חש שגם הוא מצוי בין כתלי הכלא. המחזה עובר תהפוכות רגשיות ושיאים שלוקחים עמם את הקהל למחוזות אלה. הטלטלות שעוברות על הדמויות סוחפות עמן את הצופים. הצגה לתיאטרון מקצועי את עיצוב התפאורה התכליתי והמצוין עשתה דלית ענבר. את התלבושות עיצב נמרוד עדן, ולבימוי הכה מוצלח ונהדר אחראית שרית הררי, עם העיבוד והתרגום המשובח לעברית שעשה מיכה לבינסון. מה שמסביר איך יכול להיות שבבית ספר למשחק מצליחים ליצור הצגה כה מלוטשת, מקצועית ושמעניקה חוויה אמנותית ממדרגה ראשונה לצופים. חוויה כמו הצגת "פלדה" נדיר לראות גם בתיאטרונים מקצועיים. שימו לב לשמות השחקנים - (ובמיוחד לטל גינת) - אותם תראו בעתיד קרוב לוודאי על הבמות כמקצוענים. ההצגה מוכנה לעלות לפני הקהל בכל רגע נתון.