גולת הכותרת של חגיגות הפורים בתל אביב של ימי ראשיתה היה נשף-בחירתה של אסתר המלכה. כתר המלכות הושם אז על ראשה של היפה בבנות העיר, שנבחרה ברוב קולותיהם של עשרת-אלפים תושביה. משהו בדומה לנשף הבחירה של מלכת היופי דהיום, אם כי להבדיל, כמובן, באלף אלפי הבדלות. וכך, עם כתר מתנוסס לראשה, היא נהגה למלוך על תל אביב עד לחג הפורים של השנה שלאחריה.
בבחירות אלה היה משקל מכריע לצדדים האסתטיים והלוקאל-פטריוטיים, עם דגש על אחדות ישראל. כדי למנוע כל אפליה נבחרה בשנה אחת מלכה אשכנזייה; שנה לאחריה הייתה זו מלכה ספרדייה, ואחרי שנתיים - מלכה תימנייה. הושם דגש על כך שלכל בנות העיר היפות יירשם חלק שווה בבחירת המלכה.
רחובות מחופשים בהגיע החג פשטה תל אביב את צורתה השגרתית-מונוטונית ולבשה צורה היתולית. רחובותיה שינו את שמותיהם לשמות שנלקחו ממגילת אסתר. רחוב אלנבי, למשל, שהיה אז חוט השדרה של העיר, נשא את השם רחוב "שושן הבירה"; רחוב בן-יהודה הפך לרחוב "מדבר כלשון עמו", כרמז ברור למחייה השפה העברית; רחוב העלייה שינה את שמו לרחוב "שומר הסף", כרמז להגבלות העלייה בימי שלטון המנדט הבריטי; רחוב אחד העם היה לרחוב "איש יהודי", ואילו רחוב ביאליק הפך לרחוב "אשר העם חפץ ביקרו", כרמז לחיבת העם לבחיר-משורריו; רחוב החשמל נשא את השם רחוב "ליהודים הייתה אורה"; רחוב שלום עליכם לא היה אלא רחוב "צהלה ושמחה", כרמז לסופר ההומוריסטי הדגול; רחוב פינסקר הפך לרחוב "לך כנוס", כרמז להטפה הציונית של ראש חובבי ציון; רחוב הרצל נשא את השם רחוב "וגדול ליהודים", ורחוב בלפור נקרא "אומן את הדסה", כרמז למיקומו של בית החולים הדסה באותו רחוב; רחוב הכרמל הפך לרחוב "השתייה כדת", על שם יין כרמל; ואילו כיכר מגן דוד הפכה לכיכר "ויתאפק המן" - רמז למשתנה הציבורית שהייתה במקום.
