השופטת: גילת שלו, בית משפט השלום באשדוד המועד: יום שני, 13.1.12, שעה 09:00 הנושא: תיקים פליליים גילת שלו נכנסת לאולם רק בשעה 09:26. התיק הראשון הוא של נאשם שהובא בצו הבאה, ושלו שואלת מדוע לא התייצב לדיון. תשובתו: הניירות אצל עורך הדין. שלו: "עורך הדין הוא לא המזכירה שלך. אתה בן-אדם מבוגר וצריך לזכור את הדיונים שלך. לא יכול להיות שאם הוא לא יתפוס אותך בטלפון, אתה לא תגיע לדיונים". היא מבהירה לנאשם שזו הפעם האחרונה בה הוא יוצא בזול: שחרור לאחר הפקדה של 3,000 שקל.
אחרי עוד נאשם שהובא בצו הבאה, מוצג בפני שלו הסדר טיעון הכולל צירוף תיקים. בהקפדה נאותה על ההליך, שלו שואלת את הנאשם האם הוא יודע מה יש בתיק המצורף והאם הוא מודה בו. לאחר שהנאשם משיב בחיוב, עורכי הדין ממשיכים לשוחח ביניהם תוך שמתברר שהם לא ממש בקיאים בתיקים - ובמיוחד אמורים הדברים בסניגור. התובעת מצידה לא זוכרת האם הגישה לשלו את גליון ההרשעות של הנאשם, וכאשר היא נענית בשלילה - היא מחפשת אותו בין הניירות שעל שולחנה. יש שופטים שהיו מעירים על חוסר המוכנות לדיון, אבל שלו מחכה בסבלנות.
הסניגורית מעבירה מסרונים הסניגור טוען לעונש, והתובעת מנצלת את הזמן כדי להעביר מסרונים. סניגורית אחרת יוצאת מהאולם כדי לדבר בטלפון הנייד. הרושם המתקבל מספסלי הקהל הוא, שאיש אינו מתייחס ברצינות להליך כולו - אולי חוץ מאשר שלו. היא תוהה מדוע הנאשם נותר חסר-בית, ושואלת האם ניתן לסייע לו לאחר שחרורו מהכלא.
לבסוף שלו מתחילה להכתיב את גזר הדין, והאולם הופך לשוק. סניגור אחד מדבר עם הנאשם, שזה עתה הוכנס לאולם. התובעת מסדרת את ניירותיה ומשוחחת עם סניגורית. בספסלי הקהל נשמעות שיחות, וגם אנשי שירות בתי הסוהר מנהלים שיחות ביניהם. הסניגורית שיצאה כדי לדבר בטלפון הנייד, שוב יוצאת מהאולם. השיא מגיע כאשר סניגורו של הנאשם, שדינו עומד להיגזר, יוצא לרגע כדי לענות לטלפון הנייד. שלו נושאת באחריות הישירה להתנהלות הזו שעל גבול הביזיון, משום שהיא אינה נוקפת אצבע ואינה אומרת אפילו מילה אחת כדי להפסיק אותה.
אחרי שהיא מסיימת את גזר הדין, פונה שלו לנאשם ומסבירה לו מה גזרה עליו. אם ייתפס פעם שלישית, היא מזהירה אותו, הוא ייכלא לזמן רב. "הבעיה העיקרית היא שאין לך מקום לגור, ואני מבקשת ממך בפעם הבאה שמציעים לך מקום מגורים - שתעשה מאמץ ותלך לראות [אותו]. קח את עצמך בידיים, כי בפעם הבאה תלך לכלא", היא מסיימת בנימה אנושית.
"זה לא הזמן ולא לריב" גם בתיק הבא מוצגת לשלו עסקת טיעון, והיא שוב מוודאת שהכל תקין: "דוד, אתה מכיר את כתב האישום?", היא פונה לנאשם. "אתה יודע מה מיוחס לך בו? אתה מודה בכל מה שמיוחס לך בו?" לאחר מכן שלו מבקשת לוודא שהמדינה דיווחה למשפחתו של הקורבן (מדובר בגרימת מוות בתאונת דרכים) על ההסדר - שישה חודשי עבודות שירות. שלו עצמה פונה לבני המשפחה שבאולם: "הדיון המהותי יהיה בפעם הבאה. תוכלו לטעון מה שתרצו". את שעת הדיון הבא, ב-9.7.12, היא משאירה לסניגורית לקבוע: "היום פתוח, מתי שאת רוצה".
הסניגורית אומרת, שהנאשם מבקש לומר למשפחה שהוא מתחרט. גיסו של המנוח מגיב: "אין סליחה ואין מחילה, הוא הרג בן-אדם". באולם יש התפרצות רגשות, שלו מחכה דקה ואז מבקשת: "די, זה לא מכבד את המעמד. אתן לכם להגיד כל מה שתרצו. זה לא הזמן ולא לריב". הגיס: "אני יכול רק לשאול את גבירתי משהו? גבירתי ראתה את התמונות של התאונה?" שלו: "עוד לא, אני אראה הכל בטיעונים לעונש". הגיס: "יש פה גרימת מוות ברשלנות ומנקים את זה כדי לגמור". שלו: "לא מנקים כלום, הוא הודה בגרימת מוות ברשלנות".
השורה התחתונה: שופטת אנושית מאוד, ואולי בשל כך היא מאפשרת לכל אחד לעשות באולם כרצונו. אולמות של משפטים פליליים בדרך כלל אינם מסודרים במיוחד, אך מה שהתרחש באולמה של שלו היה חריג אפילו בקני המידה הללו. התוצאה היא פגיעה במהלך הדיון ובכבודו של בית המשפט. יעילות: 7. מזג שיפוטי: 6. 