דיאה לוהר, ילידת בוואריה 1964, היא מחזאית שזכתה ביוקרה בינלאומית הודות לסגנונה המיוחד. כל שנה החל מ-1992 מוצג מחזה או שניים שלה. על כמה מהם כבר זכתה בציון לשבח ופרסים כמו של "הרויאל קורט" בלונדון, או פרס פאוסט עבור המחזה "האש האחרונה"ב-2008. בישראל ראינו בשנה שעברה את המחזה "אדם גייסט" שלה בתיאטרון "תמונע”. הייתה זו פגישה ראשונה עם סגנונה האופייני - כתיבה פוליטית חברתית, תוך העברת ביקורת על תופעות חברתיות, התמקדות בתיאור טיפוסים לוזרים, שכאילו מתגנבים לתוך החיים.
כתיבתה אבסטרקטית, והמצבים הכי לא נעימים שזורים בהומור, כך שההצגה "גנבים" היא חוויה מזוקקת. לעזרתה של לוהר עומד הבימאי אנדריאס קריגנבורג, יליד מזרח ברלין 1963. הוא יוצר ברוחה של לוהר, ועיצוב התפאורה כאן, שגם הוא שלו, מממש הן את גישתה של לוהר לחיים כגלגל ענק שמסובב את כולנו, והן את השבריריות של כל אחד בתנועה הסיבובית שאנו נתונים בה. תנועה, שמערערת את היציבות והביטחון של כל אחד בגורלו ובמצבו. ולקהל מעניקה התנועה את הקצב והענין חרף השקט לכאורה בו קורות ההתרחשויות על הבמה. עיצוב במה מקורי ויוצא דופן זה, מהווה חלק ענק בהצלחת ההצגה. גם לתרגום המשובח והקולע של ענת ברנובסקי לעברית, שרץ בשלושה מקומות עבור הקהל שאינו דובר גרמנית - יש חלק חשוב בהנאה מהצפיה.
המחזה בנוי משרשרת אפיזודות (דבר שחוזר בכמה סרטים מעולים בשנים האחרונות), כשלכאורה - אין קשר בין כל הדמויות, אך לאט לאט מתגלים הקשרים, והפאזל מתחבר. כל הדמויות מעלות סיטואציות מאד אנושיות, ההיגוי של השחקנים צלול וברור, ללא צורך במיקרופונים, כמעט ללא צרחות שמקובלות על בימותינו, ובקיצור - נעם סמל עשה דבר גדול במפעלו להביא לקהל הישראלי הצגות של מיטב התרבות האירופאית, עם מבצעים כה משובחים שיכולים לעשות בית ספר לשחקנים, במיוחד המתחילים, שלעיתים בולעים את הטקסט עד שלא מבינים אותו כמעט.
שני הקטעים המתרחשים במשרד חקירות של המשטרה, הם המגניבים ביותר. המשחק המזהיר של השוטר ושל הנחקרת (שטוענת שבעלה נעדר, עד שמתברר שזה קרה לפני 43 שנים) קטע זה ממש מצחיק עד בלי די. אך בין לבין, נוגעת לוהר בפחדים של בני האדם, בחששות של כולם, בחוסר היציבות והתחושה של חוסר שליטה: כמו הפחד של בני זוג ממישהו שעוקב אחריהם, ואולי זה זאב משחר לטרף, ולבסוף מתגלה כתמהוני שהחליט לעבור לגור אצלם, מבלי שהם בכלל מכירים אותו; הניכור בין האנשים כיום, העמדת הפנים, חוסר הכנות - אלה חלק מהנושאים בהם היא נוגעת.
החיבור למסורת הגרמנית בא לידי ביטוי גם בעמידה בזמן תחילת ההצגה. שלא כמו אצלנו, שאיחור של רבע שעה הוא טריוויאלי. גם זמן תחילת ההצגה, שמונה, הרבה יותר מוצלח משמונה וחצי שהופך לרבע-לתשע או יותר במחוזותינו. מאידך, אורכה של ההצגה, שלוש וחצי שעות, תחת מזגנים מקפיאים, לא עדיף. בנושא אורך ההצגה, לוהר עדיין דבקה במסורת האנגלית והגרמנית הקלאסיות. אבל הטמפו של היום הוא שונה. ועדיף לתמצת ולהשאיר טעם של עוד.
הצגת "גנבים" עולה גם הערב בתיאטרון הקאמרי, ומי שיכול - שירוץ לראות. התרגום על הפס הרץ מאד מועיל, ואין צורך לדעת גרמנית. ושוב - שאפו ל"קאמרי" על מפעלו של "פסטיבל התיאטרון הבינלאומי השלישי של ת”א-יפו 2012”. פסטיבל שבמהלך השנה יביא לישראל הצגות מארה”ב, צרפת, פולין, יפן וגרמניה..
