טיסות זולות מאוד הן דבר נפלא מאוד. כל אחד מאיתנו, ובעיקר אני, שמענו על טיסה מרומא לפאריס ב-10 אירו הולך ושוב ולכן מאז חיינו שזורים בניסיון לטוס ככה להכא ולהתם. אנחנו גם מקבלים במיילים אין סוף הצעות מסוג זה. חלק גדול מן ההצעות מגיעות אלינו מאתר תיירות ששמו בתרגום הוא ״טוס חינם״. דא עקא, ודי עם ארמית, שכל הטיסות האלה הן למקומות שאנחנו לא מעוניינים בהם כרגע, או בתאריכים שאין להם קשר לתוכניותנו כרגע.
אבל בכל זאת טסתי פעמיים בחיי בחברות הזולות האלה. אחת הייתה חברת ראיין אייר, והטיסה הייתה מצוינת אבל לא זולה כל כך, והשנייה הייתה איזי ג׳ט. השבוע. מרומא לאורלי פאריס. גם הטיסה הזו לא הייתה חינם כלל וכלל אלא יקרה למדי.
ואז נתקלתי, שוב, בכלוב הברזל למזוודות יד.
בכל אחת מחברות התעופה הזולות יש אדם הממונה על משחק שנקרא: איך להתחיל עם כרטיס זול ולגמור עם כרטיס יקר. המשחק הולך ככה: הלקוח נכנס לאינטרנט ורואה: כרטיס מרומא לפאריס ב-60 אירו. טוב מה לעשות, לא 10 אירו אבל בסדר. אז הוא מקיש להזמנה וזה מיד קופץ ל-80 אירו כי הלקוח לא ראה שהמחיר הנמוך הוא למי שמשלם בכרטיס חבר מיוחד שאי-אפשר להשיג אותו. ככה זה ממשיך בכל מיני פינות בתהליך ההזמנה עד שהמחיר מתעבה, עובר את המאה אירו וממשיך ל-130. בסדר, אתה נאנח ומזמין.
את המשך המשחק משחקים איתך בשדה התעופה. שם המשחק: איך לחייב אותך לשלם עבור המזוודה שאתה מעלה למטוס. מותר להעלות מזוודת יד אחת ומידותיה ומשקלה מצוינים. אז אתה מגלה שהתיק של אשתך נחשב למזוודה נוספת. לרגעים אתה חושש שגם הארנק שבכסך האחורי ייחשב לעוד מזוודה. ויכוחים רבים ותור ארוך הם חלק מהטיסות האלה. קבוע.
וזה המקום להסביר מהו כלוב הברזל למזוודות. ככל שהתור הרותח מעצבנות מתקדם, אתה רואה פתאום מין מתקן ברזל כבד ומסורג ועליו כתובת: בדוק אם המזוודה שלך משתחלת בין הסורגים. אם כן - היא תעלה לטיסה. אם לא, עליך לשלם עליה כמטען נוסף.
אנשים מביטים במיתקן ובהלה בעיניהם. הם מנסים להשחיל שמה את המזוודה. אין סיכוי, אלא אם כן זה תיק קטון וגם ריק, שניתן לדחוס ולקפל.
עמדתי ככה, ולפני איזה איטלקי הכניס את המזוודה הקטנה שלו ולחץ פה ושם והנה היא נכנסה. צהל.
הדיילת, אשר ברור לכל התור המפוחד שהיא דיילת פסילות, שתפקידה לפסול כל מזוודה, הביטה בו בחומרה שלא כדאי להתלוצץ איתה. זה לא עובר, היא אמרה.
״אבל זה נכנס פנימה״, טען האיש בלהט של אדם צודק שמנסה לשכנע בית משפט שכבר מזמן שמע את כל הצודקים האלה ושיגר אותם עם גזר דין מוות.
"אולי אני טועה", אמרה באדיבות של שוחט הדיילת, "אמדוד. יש מידות. הגלגלים של המזוודה שלך חורגים".
היא מדדה. שני סנטימטרים מיותרים נתגלו ונחשפו מיד.
כל זה לא משנה, כי גם אם המזוודה הייתה שורדת את כלוב הברזל, דיילת הפסילות הייתה מודיעה שאי-אפשר להעלות אותה כמטען יד כי יש בתוכה קצף גילוח, או שמפו, מה שנחשב כנוזלים החייבים להשלח כמטען, שמחויב בתשלום, ועולה הרבה.
ומה איתי? אני שילמתי מראש על מיטען נשלח, ולכן הוחלט שאני תורם די, וכי ניערו את כיסי מספיק, ועליתי לטיסה הזולה היקרה שלי. סנדוויץ׳ הבאתי מהבית, כמובן, והברחתי פנימה.