לאורך דורות נודעה קורסיקה כאי של שודדים. חרף קרבתה לצרפת ולאיטליה, רווחו בה נוהגים שלא עלו בקנה אחד עם תרבות אירופאית. הידוע שבהם היה הוונדטה - נוהג נקמת הדם שפשה בין משפחות יריבות.
אלא שבינתיים זרמו מים רבים באגן הים התיכון ופניו של מה שהיה ידוע כ"אי השודדים" השתנו ממש לבלי הכר. תושביו שוב אינם עושים דבר כדי לשמר ולטפח את אתוס העבר הלא-מחמיא שלו. נהפוך הוא: חזקה על כל מי שיתייר בו בעצם הימים האלה, שיפגוש דווקא בעם מנומנם, כזה שטרוד בפרנסת היומיום, ושלכל היותר מתרפק על אוכל בסיסי טעים ויין משובח. לזכותם של הקורסיקאים גם ייאמר שהם עם מסביר-פנים מאין כמוהו; כזה שיצא תמיד מגדרו כדי לסייע לכל תייר מזדמן.
עונת האביב היא תור הזהב לביקור באי. או אז לא קר ולא חם בו מדי ומזג האוויר ממש אידיאלי. חובבי הטבע שביניכם ייהנו מדרכים ושבילים המסומנים בקפדנות יתרה. חובבי הים, לעומתם, יוכלו להתפרקד להנאתם על חופים מקסימים. ולהבדיל מנופיו הגירניים של הים התיכון - קורסיקה היא, בסך-הכל, אי על טהרת הגרניט, כשנופיו המרהיבים הם שילוב מעניין בין נופי ההר הגבוה של סיני, למשל, לבין נופיה של לב-אירופה.
מעולם אחרי קורסיקה היא אי הררי, עם כיפות-הר מושלגות, לפחות עד אמצע הקיץ. מרבית שטחה היא סלעית ונופיה מקנים תחושה מובהקת של איזור, שעל-אף שאינו מתורבת - הוא בכל זאת איננו נטוש. כשמתחת להרים, המיתמרים לגובה רב, משתרעים להם חופים יפהפיים, עם מפרצים עגולים וצוקים נישאים.
איזורה הפנימי של קורסיקה הוא ברובו פארק לאומי. מחציתו מכוסה ביערות של ערמונים, אלון ואורן, עם חותם טבעי הגדוש בניחוח של רוזמרין ואורגנו. לא בכדי קרויה קורסיקה "אי היופי". השם הזה בא לה בשל נופיה, המגוונים יותר מבכל אי אחר באירופה.
מלבד נופיו הנשגבים, כוח המשיכה העיקרי של האי הוא האוכל המצוין שלו, הנהנה כמובן מהשפעת מעורבותן של צרפת ואיטליה הסמוכות אליו. המטבח הקורסיקאי מושתת ברובו על דגים, פירות-ים ובעיקר סרטנים, אך משופע גם לא פחות בבשריו האיכותיים.
בין האתרים המומלצים לביקור יש לשים דגש מיוחד על העיירה המקסימה סארון, שכאילו נלקחה מעולם אחר. בתיה הצהבהבים, בעלי הרעפים החומים, יוצרים מעין חומה שמעל לחגורה ירוקה של יערות, ולמעט תנועה דלילה של מכוניות - נראה כי הזמן פשוט עצר בה מלכת.
