ומסוריה לאירן. פסגת ביבי-אובמה מאחורינו, אך השאלה מה בדיוק מתכוונים האמריקנים לעשות בימים ובשבועות הקרובים נותרה סתומה. אובמה הסביר כי אין לו כוונה "להכיל את הנושא האירני", וכי "יש זמן לדיפלומטיה". יש דיבור על כינוס שש המעצמות – ארה"ב, רוסיה, סין, צרפת, בריטניה וגרמניה - לדיאלוג עם אירן, במקביל לאופציה צבאית, שנותרת על השולחן. אבל מה עומד להתרחש במרווח היומיומי שבין הדיפלומטיה והאופציה הצבאית? האם לאמריקנים יש כוונה לעשות משהו?
על-פי גוף מחקר אירופי פרטי יוקרתי מאוד – התשובה חיובית. לדברי אחד החוקרים, שעקב מקרוב מאוד אחר תוצאות הבחירות לפרלמנט באירן, שיעורי ההצבעה באזורי המיעוטים הכורדיים, הערביים, הבאלוצ'יים והאזריים היו נמוכים באופן קריטי, ועמדו על 15–18 אחוזים מכלל האלקטורט. לדברי החוקר, הדבר מצביע על תחושת ניכור וייאוש גוברת בקרב המיעוטים, כמו גם בקרב הצעירים האירנים, שהיוו את עמוד השדרה המרכזי של תנועת המחאה ב-2009. האופוזיציה באירן החרימה הפעם את הבחירות לפרלמנט במחאה על המצב. ועל תחושות הזעם והייאוש הללו מסתמכת, לדברי החוקר, תוכנית מגירה אמריקנית, העוסקת ב"הכוונה תקשורתית וטכנולוגית" של מיעוטים.
מנתונים שאסף בשבועות האחרונים גוף המחקר, המתבסס על 15 סוגי מקורות שונים באירן, בעירק, בלבנון ובאזור כולו – יש כעת ציפייה גוברת והולכת לסוג של מחאה שקטה בימים הקרובים. מחאה שתלך ותתעצם לקראת 21 במארס, אז יחול חג הנוברוז, שהוא ראש השנה האירני. בימי החג, חלק ניכר מגופי הממשלה והביטחון נמצאים בחופשה.
הכורדים והאזרים חוגגים אף הם את הנוברוז, ובאופן מסורתי השלטונות בטהרן חוששים מליבוי פעילות חתרנית בעקבות הדינמיקה של התאספות שבטית בהרים להדלקת משואות, התאספות ששבה ומולידה תחושת מרד. ההערכה היא כי ב-21 במארס ובימים שלאחריו יש סיכוי לגל הפגנות מחודש באירן – לנוכח הצפי כי אל הכורדים והאזרים צפויים להצטרף גם הבאלוצ'ים בגבול פקיסטן, הערבים בחבל אהוואז וגם הטורקמנים.
לדברי המקורות, אם אכן תיווצר דינמיקה משכנעת של הפגנות, יש כעת מודעוּת ומוכנות לקראתן בממשל האמריקני, שהפעם, בניגוד ל-2009, לא ינטוש את המפגינים באירן לגורלם. אובמה צפוי לפעול בתיאום ובשיתוף פעולה עם מדינות המפרץ, טורקיה ופקיסטן כדי לתמוך בהפגנות ככלי ליצירת לחץ גלובלי מסיבי על טהרן – וכך לדחות את הסיכוי למתקפה ישראלית.
לדברי גוף המחקר, אם וכאשר יפרצו ההפגנות, הן יחלו בפריפריות המיעוטים ומשם יתקדמו לכיוון הערים הגדולות ולטהרן. בעקבותיהן צפויים גלי הפגנות נוספים, תחילה של נשים, אחר כך של ה'באזארי' ובעקבותיהם אפילו של מאוכזבי מיליציית הבאסיג' ומשמרות המהפכה. ההפגנות, אם אכן יפרצו, צפויות להימשך חודשים ועלולות להתפתח למרחץ דמים – שיגרום לשינוי באירן, וגם יעמיד בסימן שאלה את הדינמיקה הישראלית לקראת תקיפה אפשרית.