בימים האחרונים נקלעתי לפולמוס עם עמיתי איש יחסי הציבור
דוד גולן דובר הכנס הגרונטולוגי (מדעי הזיקנה. האם יש הדרה זקנים מן המרחב התקשורתי בישראל או לא. הוא טען במאמר מקיף שכן. אני טענתי שלא. הופנו נגדי האשמות על חוסר הבנה אז הלכתי לבדוק בדיקה אמפרית את הסוגיה הזו.
ארגנתי ערימת עיתונים של שלושה עיתונים יומיים:
הארץ,
מעריב ו"ידיעות" מחודש מארס 2012, ערימה מדגמית שכללה את עיתוני ימי ראשון שני ושלישי בשבוע. בעזרתם ביקשתי לנסות ולבדוק האם התקשורת מבצעת הדרה של קשישים - דוחקת אותם החוצה, מתעלמת מהם ומבטלת את קיומם , שזהו פירוש המונח "הדרה".
דפדפתי, ספרתי וסימנתי כתבות על הזקנה המכונה גם הגיל השלישי. להשוואה, כמעיין קבוצת ביקורת סימנתי גם כתבות ואייטמים על גיל הנעורים. ספרתי רק כתבות שברור שקשורות ישירות לעולם הזקנה (או הנעורים) והשתדלתי שלא לכלול בבדיקתי כרוניקה פלילית. למשל לא הכללתי כתבה על סב מנוול שאנס את נכדתו וכיוצא באלו. כן הכללתי את סיקור הדליקה הגדולה בבית האבות בבני ברק לפני כשבועיים אולי בגלל שבין השאר הופנו טענות שהתקשורת כלל לא התעניינה באירוע כי מדובר בקשישים. אקדים ואומר שהיא דווקא כן התעניינה. אפילו מאוד.
הארץ - טיפול אסטרטגי לסוגיית הזיקנה התחלתי עם עיתוני הארץ: בעיתונים הנסקרים מצאתי כ-20 פריטים על זיקנה - כתבות, ידיעות, דוחות, מאמרי דעה ועוד. כמות זו, לעניות דעתי, נאה בהתחשב בעובדה שמדובר ב-12 גיליונות בסה"כ ומהווה יותר מפי שלושה מכמות האייטמים על עולם בני הנוער שפורסמה במהלך ימים אלו בהארץ. ניכר שעיתון הארץ מסקר בצורה רחבה ומעמיקה פטירה של קשישים חשובים וכך למשל העיתון כתב בהרחבה על מות מיכל מודעי בגיל 80, שמואל טנקוס שהיה מפקד
חיל הים בגיל 97 או המשוררת והמתרגמת רינה ליטויין בגיל 73 ועוד.
העיתון דיווח בהרחבה על תערוכת יחיד של רות שלוס שתיבדל לחיים בגיל 90, או כתבה גדולה על תערוכה מאפס עד (גיל) מאה במילאנו "החיים יפים יותר, חיים יותר זמן ממצים את הפוטנציאל שלנו גם בזיקנה" כפי שנכתב בכותרת המשנה לכתבה זו. כתבות כגון תביעה ייצוגית נגד ההסתדרות שגבתה דמי חבר מגמלאים, סיקור נרחב של
דה מרקר על הגידול הצפוי בשיעור הזקנים עם מספר מאמרי דעה בנושא של הפרשנית הכלכלית הבכירה
מירב ארלוזורוב וכן של אבירמה גולן.
מצאתי מספר מחקרים רפואיים על עולם הזיקנה שניים במוסף ביו שהופץ במהלך שלושת השבועות וחצי הללו בעיתון וטור מאת ד"ר עפר מאיה כיצד נרתם חקר הגנטיקה לסייע בהבנת הגורמים הפעילים בזיכרון ואלצהיימר. אפילו שיר אחד בשם "זיקנה" מצאתי בעמוד האחורי. קראתי גם בהרחבה על דוח בנק ישראל על שיעורי ההוצאה בטיפול בקשישים בישראל ועוד.
אני חושב שניתן לקבוע קטגורית שעיתון הארץ ממש לא מדיר קשישים. הוא מטפל בסוגיה הזו באופן מערכתי ואסטרטגי. נותן את דעתו על מה שחשוב וחדש ורציני בנושא זה. בהקשר זה מגיע לו ציון גבוה.
מעריב - לא לוקח את עולם הזיקנה ברצינות פניתי לערימה השנייה - ערימת עיתוני מעריב מחודש מארס 2012 שלושת הימים הראשונים של כל שבוע. כאן התמונה קצת שונה. אין הדרה גורפת של קשישים אבל בני הנוער מקבלים עדיפות על פני הקשישים. על-מנת להכניס אייטם על זיקנה למעריב אכן ראוי לחפש את הזוית הפיקנטית.
קשישה בת 89 שנתפסה מהמרת הימור אסור, קשישה אחרת בגיל דומה שנדרסה על-ידי מכוניתה שלה בזמן שהחליפה גלגל, או גורו של יוגה בן 80. אבל מצאתי גם בין היתר כתבה על השחקן דסטין הופמן שכבר הפך קשיש (74) ורואה פריחה נאה בקריירה, ראיון עם חתן פרס ישראל עזריה אלון (91) או פרופ'
רות בן-ישראל (81), סיקור נרחב על הדליקה בבית האבות בבני ברק וכן ידיעה על מחקר באשר להתעללות בקשישים מתוך הכנס הגרונטולוגי הדו-שנתי. בס"ה איתרתי וסימנתי 11פריטי מידע על קשישים במהלך הימים הללו פחות ממספר הפריטים על בני נוער.
מעריב הייתי אומר לא לוקח את עולם הזיקנה ברצינות כמו הארץ אבל גם לא מדיר אותם כליל מעמודיו.
ידיעות אחרונות - מקצה מקום קבוע ומוגדר תמונה די דומה עולה מסקירת
ידיעות אחרונות, אם כי כאן המצב קצת יותר טוב בהשוואה למעריב. נראה כי
בידיעות פועלים על-פי נוסחה מדויקת המקצה מקום קבוע ומוגדר לזיקנה ועומדים בכך בצורה יפה. מצאתי כ-17 פריטי מידע על קשישים (כדאי לקחת בחשבון שבידיעות מתפרסמות 45-47 ידיעות מדי יום, הרבה יותר מהארץ). וכמות דומה על בני הנוער. סקירה נרחבת של האסון בבית האבות בבני ברק שאולי אף הייתה נמשכת לולא הפיגוע הקשה בטולוז למחרת הדליקה, סקירת פעולות למען קשישים (במהלך התקופה התקיים יום המעשים הטובים שסוקר נאה גם בהקשר קשישים), כתבה על דור הנפילים בחיל האוויר, שני מחקרים קצרצרים במוסף בריאות יום א' וכן ידיעה על התעללות בקשישים מתוך הכנס הגרונטולוגי שנערך. כמובן שיום הולדת 102 לאביו של ראש הממשלה זכה לחשיפה מוצדקת וגם - להבדיל - זיכרונותיה של 'מאדם צמרת' שחוגגת יום הולדת 73.
הרמתי טלפון לדובר המשרד לאזרחים ותיקים של מדינת ישראל, ניק קוליוכין. הוא מקבל מדי בוקר לשולחנו את מרבית הכתבות שתויגו ב"יפעת קטעי עיתונות" תחת המילים זיקנה, קשישים, גיל שלישי (וגם נושאים המתייגים את משרדו). לדבריו העיתונים הדתיים והחרדים הם אלו שמסקרים בצורה הרחבה ביותר את הגיל השלישי ומבטאים את הציווי אל תשליכני (מן העיתונות) לעת זיקנה. לרבות כתבות על ניצולי שואה. מצד אחד מדיי יום מתפרסמים לדבריו (על-פי יפעת) כ-12-15 קטעי עיתונות שנושאם זיקנה, כשבעיתונות החילונית אכן הארץ מוביל בעניין, אבל מצד שני הוא טוען שקשה מאוד עד בלתי אפשרי להכניס לעיתונות תכנים באשר לסגנון חייהם של הקשישים, הבילויים שלהם, המחשבות המצוקות היומיומיות וכו'. אבל זאת כבר, נשאיר אולי לחוקרים מתוחכמים יותר שינסו גם להתחקות אחר מהות התכנים המוגשים לעיתונאים בנושאים אלו.
סיכמו של דבר: זיקנה / יעקב גלאטשטיין דקה ושקוּפה האהבה של שנות הזקנה אתה נע בלי ביטחון על גוף כעל אדמה. מחשב, אתה חוסך את כחותיך, אתה חש את הדקירה של כל יום, שנועד לחייך. אתה מתחרט שהתעלמת משקיעות-שמש רבות כל כך. פרחים, עשבים, אילנות חורטים בך שירי דרדרים. אתה דורך על החיים כעל זכוכית. צללים מקבלים משמעות עמקה, אתה מקבל חיוך קריר כשי, אתה נעשה קמצן לשפע אלהי של זמן. מתוך "משורר בניו-יורק", הקיבוץ המאוחד.