המאמן רן בן שמעון והבעלים שרצקי הצליחו להביא את הקבוצה לפסגת הליגה כשלרשותה עומד תקציב זעום יחסית לקבוצות הגדולות בישראל. העונה שהתחילה בניצחונות מזהירים הסתיימה אומנם בחודש קצת מאכזב, אך התושבים בעיר ובאזור אצבע הגליל כולו סולחים מראש על ההפסדים. ובכלל, אין אוהד כדורגל שלא יתרגש מהמסע שעשתה הקבוצה הקטנה הזו, שכעת אולי נמצאת בדרכה לליגת האלופות של אירופה. אין ספק שעירוני איתוראן קריית-שמונה היא לא רק קבוצת כדורגל. שרצקי, בעליה של חברת איתוראן והבעלים של הקבוצה והספונסר היחיד שלה, הגיע אל העיר בשנת 1999, לאחר שראה בטלוויזיה את מטחי הקטיושות היומיומיים הפוגעים בעיר הסובלת מבעיות תעסוקה ועוני. "כשהגעתי לעיר בכלל לא חשבתי שזו תהיה ההצלחה הגדולה שלי. קיוויתי שהרווחה והחינוך יצליחו. זו הפעם ראשונה מאז מלחמת לבנון השנייה שהעיר מושכת אליה כל כך הרבה גופי תקשורת. בכלל נראה לי שמאז הקמתה היא לא אוזכרה בהקשר חיובי כזה", אומר שרצקי, ומבהיר שלמרות הכול הכדורגל הוא לא העניין המרכזי בעיניו. מאז שגמלה בלִבו ההחלטה לקשור את גורלו עם העיר הצפונית הוא התחיל להזרים כספים לשורה של פרויקטים בעיר - בית תמחוי המחלק 600 ארוחות ביום, מרפאת שיניים, מועדון קשישים, מוסדות לילדים עם צרכים מיוחדים, פעילויות נוספות בתחומי הרווחה והחינוך וגולת הכותרת - הקמת בית ספר לכדורגל בעיר. אגב, רק בשנה שעברה תרמו איזי ואחיו אפי ספר תורה ששרד בשואה ברומניה לישיבת ההסדר בעיר לזכרם של הוריהם. הגאווה העיקרית שלו בעיר, אוהב שרצקי לומר, היא קבוצות הנערים, הצעירים והילדים של מועדון הספורט שהקים. בית הספר לכדורגל, המפעל החינוכי הענק של שרצקי בעיר, לא נשאר חייב ולפני כשנה הוציא יחד עם הוצאת הספרים המקומית, 'הוצאה גלילית', את הספר 'חלוצים בגליל – סיפורו של חלום'. בספר מתועדים סיפוריהם המשתלבים של קריית-שמונה, איזי שרצקי וקבוצת הכדורגל המקומית שצמחה והגיעה היום לאליפות. קבוצת הבוגרים המצליחה היא בעבורו הדובדבן שבקצפת. "אני מתכוון להמשיך הלאה, להחזיק באליפות ולהמשיך את כל הפעילויות שלנו בעיר הזו". חלומות רבים היו לשרצקי כשהחליט לאמץ את העיר. היום, יותר מעשור אחרי שהגיע אליה, הוא מבין שכנראה לא הכול יכול להתגשם.

איזי, התפכחת קצת? הפסקת לחלום על הקמת סביון של הצפון?

"הדבר המטריד ביותר בקריית-שמונה הוא התעסוקה. אין כאן מפעלים ואין תעסוקה, ואני לא מצליח עדיין להשפיע על הנושא הזה. אני מקווה שהממשלה תעזור לי". שרצקי מתכוון בדבריו בין השאר ליוזמה שלו להעתיק את מפעלי איתוראן שלו לקריית-שמונה ולהעסיק מאות עובדים בני המקום, תוכנית שלא קודמה בשל מחלוקות עם משרדי האוצר והתמ"ת. "אכן התפכחתי קצת, והבנתי שמה שציפיתי לו לא יהיה, אבל לא התייאשתי. אולי בסוף אצליח. אני לא מתייאש וממשיך לחלום".

את הרב יגאל ציפורי, שליח חב"ד בקריית-שמונה, תפסתי בעיצומה של חלוקת חבילות לנזקקים לכבוד חג הפסח. גם בחבילות האלו, אגב, תרם איזי שרצקי את חלקו. גם את הרב ציפורי אפשר לראות לא פעם באצטדיון. הרב יגאל, מה לך, שליח חב"ד בעיר, ולכדורגל?

"האליפות הזו היא ללא ספק חסד של הקב"ה, שהעניק לנו כל כך הרבה שמחה מיוחדת עם אדם מיוחד כזה. אלוהים לא נמצא רק בבית הכנסת, וגם על המגרש מגלים את האמונה בה'. ארבעת אלפים איש יושבים ביציעים, שמעון אבוחצירא מבקיע גול ומיד מניף את ידיו לשמים ואומר 'שמע ישראל'. איזו אמונה זה מחדיר באנשים? גם במשחק אפשר לגלות את הקב"ה. זו המהות והתפקיד של חב"ד, להפוך את העניינים האלה לעניינים מהותיים ורוחניים". בליל הסדר מאות אנשים תושבי העיר יסעדו יחד בשלושה מוקדים שארגן בית חב"ד ברחבי העיר: "גם השחקנים של הקבוצה עזרו לי הרבה בארגון חלוקת קמחא דפסחא. הם התייצבו ובאו לקחת חבילות מזון ולחלק בבתי התושבים. ותבין, זה לא דבר חדש. כך היה מאז ומתמיד. השחקנים כאן הם לא מנותקים מההווי ומכל מה שקורה בעיר". רפי בן ברוך, מורה לספורט בתיכון הדתי 'המתמיד' בעיר, הזמין לפני כמה שבועות את המאמן רן בן שמעון להעביר שיחה לתלמידים. זו לא הפעם הראשונה שבן שמעון מסתובב בין בתי הספר בעיר ומרצה על ערכים וכבוד. שום מילה על כדורגל: "רן משדר משהו שונה. יש לו ולקבוצה צניעות מיוחדת מאוד, שממש משפיעה ומחנכת את התושבים כאן להתנהלות אחרת. הוא דיבר עם התלמידים על ביטול האגו, על האחדות בקבוצה. התלמידים שאלו אותו על כדורגל, והוא ענה להם על החיים. את השיחה איתו אני בטוח שהם לא ישכחו". בן ברוך, שכמובן לא ויתר על משחק האליפות, סיפר על התחושות בעיר בימים האחרונים: "הקבוצה הזו יצרה אווירה שלא הכרנו. כל כך כיף לפגוש את כולם במשחקים. זו עיר קטנה עם גאוות יחידה סביב קבוצה קטנה ודלת תקציב שהיכולות שלה הן לא הסיפור - אלא המקומות שאליהם היא שואפת להגיע". רבים מאוהדי הקבוצה הם שומרי מסורת, כמו מרבית תושבי העיר. במשך העונה הם נקרעו בין שמירת השבת לבין משחקי הקבוצה. לא אחת הם התכנסו לתפילת ערבית בצאת השבת בכניסה לאצטדיון, ומיד אחר כך נכנסו לעודד את הקבוצה האהובה.

אחד מהאוהדים הרבים הוא הרב נסים מלכה, ראש העיר בשלוש השנים האחרונות, שלא מפסיד שום משחק של הקבוצה אלא אם הוא נערך בשבת. מלכה מספר כמה חיכה לאליפות המיוחלת: "זו שיחת העיר. אין דבר טוב יותר לראש עיר ממצב שבו 25 אלף תושבים ועוד 200 אלף שהיו גרים כאן בעבר ועזבו עם השנים יכולים לזקוף את הראש בגאווה ולומר: 'אנחנו מקריית-שמונה'". החגיגות הרשמיות בעיר נדחו ליום המימונה: "נביא אוטובוס ללא גג שעליו השחקנים יעמדו. תצא שיירה דרך כל בתי הספר בעיר, עם התלמידים שיצעדו במצעד ענק עם דגלים. נחגוג בעיר כמו שלא חגגנו מעולם. אין לנו הרבה הזדמנויות לשמוח ככה וננצל כל רגע מהגאווה הזו". גם מלכה מעלה טענות כנגד התנהלות ממשלות ישראל לאורך השנים, אך מעדיף להתמקד בחצי הכוס המלאה. "החלטנו שנעשה הכול ונשאף למצוינות, למרות שאת כל ההישגים נצטרך להשיג בעצמנו ובמאמצים אדירים. אי-אפשר להמשיך להיות מסכנים. "כולם מדברים ומברכים אותנו - ראש הממשלה, הנשיא ומי לא. קל מאוד להגיע ביום החג ולברך אותנו, אבל אנחנו בעיר בקשיים. 700 משפחות בעיר בסכנת קריסה בשל החשש מסגירת המפעלים הביטחוניים בעיר. משרד הביטחון לא מעביר יותר הזמנות למפעלים, ופתיל החיים שלהם לא יצליח להחזיק מעמד עוד. אני מקווה שמתוך האליפות ותשומת הלב החיובית עוד נתבשר על סיוע ממשלתי בכל הקשור לתעסוקה באזור". עמרם שחר, ממלא מקומו של מלכה, מתייחס גם הוא אל תמונת המצב שהייתה ותישאר למרות החגיגות: "זו גאווה רגעית. בעוד שבוע-שבועיים כל ההתרגשות תדעך ואנחנו נישאר עם המצוקות שלנו. אולי עכשיו, כשביבי כתב לנו בדף הפייסבוק שלו ברכות על הזכייה, נזכה לעזרה מהממשלה שתביא לכאן משקיעים. בלי תעסוקה וביסוס כלכלי, שום קבוצת כדורגל לא תעזור לנו". לתקווה של שחר שותפים תושבים רבים בקריית-שמונה. גבי חסין, בעליה של חנות הבגדים "ליליפוט" בקניון המרכזי, מצטט את טל ברודי: "אנחנו על המפה ונישאר על המפה. נגמרו הימים שיזלזלו בנו ויתייחסו אלינו כשואבי מים. יוצאים מהעיר שלנו טייסים, מלכות יופי וגם קבוצת כדורגל אלופה. שהתל אביבים ישתו את המים של הירקון, אנחנו על הגל ולא מוכנים יותר שידברו עלינו רק בהקשרים של מסכנות".