לראובן יש דירת מגורים שרכש לפני הנישואים. הוא עושה הסכם עם בת זוגו שאם יתגרשו יתחלק בית המגורים שווה בשווה, אך אם ראובן ילך לעולמו בעודם נשואים, תירש אשתו את כל הבית.
לימים היחסים בין בני הזוג מתערערים, וראובן מתחרט על העסקה, ורוצה להוריש את הבית לילדיו מנישואיו הקודמים. האם הוא יכול? האם צוואה שיכתוב לטובת ילדיו תגבר על ההסכם? שאלה זאת עם כל חשיבותה טרם זכתה למענה בביהמ"ש העליון.
בטרם אדון בבעיה, כדאי להבהיר כמה מושגי יסוד. הסכם בין בני זוג שמסדיר את עניני הרכוש ביניהם, נקרא הסכם ממון וחל עליו חוק יחסי ממון בין בני זוג. ההסכם שונה מצוואה במובן זה שצוואה ניתן לבטל באופן חד-צדדי. המצווה איננו קשור לצוואתו, והוא יכול תמיד לבטלה ולכתוב אחרת במקומה. לעומת זאת הסכם ממון מחייב, ואם יימצא שניתן להוריש באמצעות הסכם ממון, ההורשה לא ניתנת לביטול.
יש הסבורים שהסכם ממון מאפשר הורשה, וזאת על-ידי ניתוח פורמלי של החוק. החוק קובע כיצד יתחלקו נכסי בני הזוג במקרה של גירושין או מותו של אחד מבני הזוג. החוק מוסיף וקובע שהוראותיו יחולו כל עוד לא נקבע אחרת בהסכם ממון. מכאן יש כאלה שמסיקים, שניתן בהסכם ממון לקבוע תנאים בדבר ירושה ששונים ממה שנקבע בחוק.
גובר על חוק הירושה לכאורה הסדר זה עומד בסתירה לחוק הירושה שקובע שהסכם בדבר ירושתו של אדם בטל ומבוטל. מצדדי ההסדר מציינים שמדובר בחוק מיוחד שגובר על חוק הירושה שהוא חוק כללי. במילים אחרות בני זוג יכולים לכבול עצמם בהסדר ירושה, ולא להשתחרר ממנו, אלא בהסכמה הדדית בעוד שהסכם כזה איננו אפשרי לגבי שאר האוכלוסיה. מי שעושה הסכם ירושה כאילו לא עשה כלום.
כאמור סוגיה זאת טרם נדונה בביהמ"ש העליון, אלא הושארה בצריך עיון (פרשת שי נ' שי). בתי המשפט לעניני משפחה חלוקים בדעתם. יש שופטים שסבורים שהסכם ממון גובר על חוק הירושה ואחרים מתנגדים ואינם מאשרים הסכמי ממון עם סעיפי ירושה בתוכם.
לדעתי, יתכן מאוד שמבחינה פורמלית הסכם ממון גובר על צוואה אבל אין מחלוקת שהדבר איננו רצוי, ולא ברור מדוע המחוקק לא התערב במשך עשרות השנים שהחוק קיים. לא צודק ולא מוסרי שאדם יוכל לכבול עצמו בהסכם ירושה. אין שום הגיון שהסכם רגיל בדבר ירושה יהיה בטל ומבוטל מטעמים של תקנת הציבור, ואילו הסכם ירושה בין בני זוג יהיה בעל תוקף מחייב. אין שום הגיון בהפליה.
יתר על כן, לפני מס' שנים תוקן חוק הירושה ובני זוג יכולים היום לעשות צוואה הדדית, האחד לטובת השני. ואולם בניגוד להסכם ממון כל אחד מבני הזוג יכול לבטל את צוואתו. יוצא שגם לדעת המחוקק אין זה מוסרי שבן זוג יכבול עצמו בהסדרי ירושה, מהם לא יוכל להשתחרר ואין הבדל לעניין זה בינו לבין אדם אחר. ההגיון והמוסר שעומדים מאחורי חוק הירושה תקפים גם לגבי בני זוג.
לדעתי יש לתקן את חוק יחסי ממון ולהבהיר שלא ניתן לעשות הסכם ממון שמכיל הסדרי ירושה. עד אז על ביהמ"ש לעשות כל מאמץ פרשני כדי לא לאשר הסכמי ממון כאלה.
