יונה אליאן, כד"ר קתרין ברנט, מתמרנת להפליא בין הקריירה המחקרית לבין יחסיה עם הסובבים אותה, מהם היא מעלימה את מחלתה. המחלה חשוכת המרפא, היא הקשה ביותר מבין אלו הפוגעות בתאי העצב המוטוריים. מאבקה לבדה במחלה הוא הירואי. רק עוזרתה הנאמנה (פנינה ברט-צדקה) עושה כל שביכולתה למען שמירה על הבוסית, בנאמנות ובשקדנות, וכך האח בבית החולים, מייק קלארק (דני גבע שופע הקסם הבלתי אמצעי). הבת של קתרין, קלרה, (מיכל לוי החביבה) מגלה רק בהמשך את הסוד. יונה אליאן מלאה עדינות שמסוכה בה הנחישות, והיא כעין האלתר-אגו של המלחין, גאון המוזיקה של המאה ה-19. שניהם סבלו ממחלות - בטהובן לקה בחרשות, וקתרין ב-als. הסצינות של בטהובן (יצחק חזקיהו המרשים והתקיף) שעומד על דעתו (כמוה) להמשיך ולחפור ביצירה הקטנה שקיבל, להוסיף וליצור עוד ועוד נוסחים, עד שימצא את הוואריציה המושלמת, מקבילות לעקשותה של קתרין למצוא את הסיבה ליצירת מספר כה רב של ואריציות. וכך הוא מגיע ליצירת 33 ואריציות שנכנסו לקאנון העולמי כאחד משיאי יצירתו. הדמויות הסובבות את בטהובן במחזה, יניב לוי כדיאבולי, וצביקי לוין כאנטון שינדלר, יד ימינו של בטהובן - הם פשוט נהדרים. הכשרון הקומי שלהם, בנוסף לנסיונם המגוון בתיאטרון, מעניקים למחזה את הצדדים ההומוריסטיים, ומאזנים את הרצינות של חלקה של החוקרת והמאבק שלה במחלתה. וכך, שני הרבדים של הזמן במחזה משתרגים זה בזה, הקלאסיות נמסכת לעכשוויות, ועל כולם שלטת הבעיה האנושית שקיימת אצל שניהם. הפסנתרנית המחוננת הצעירה דריה ספרונוב, בנגינתה את צליליו של בטהובן, מרווה את הקהל באווירה הנכונה, ומעניקה לצופים תחושה של הימצאות באולם קונצרטים. על העריכה המוסיקלית הכה מתאימה אחראי דורי פרנס הרבגוני. הבימוי של המחזה המורכב והלא רגיל, שהופך אותו ליצירה מגובשת, הוא משה קפטן, ששמו קשור להצלחות רבות בתיאטרון שלנו. התפאורה של ערן עצמון מקסימה, במיוחד בשילוב הווידיאו ברקע שיצר יואב כהן. ממש מולטי-מדיה שהולכת וכובשת את בימות היאטרון וגלריות האמנות. התלבושות התקופתיות המפוארות בפרטי פרטים, הן פרי עיצובה של אולה שבצוב המצוינת, ועל התנועה אחראית דפנה גרבינסקי. הצגה מיוחדת במינה, עם ניחוחות שונים המתמזגים ליצירה אחת.