השופט: מנחם קליין, בית משפט השלום בתל אביב המועד: יום חמישי, 29.3.12, שעה 10:00 הנושא: הוכחות בתיק אזרחי זה התחיל כיום שגרתי לגמרי באולמו הקטן של מנחם קליין, אחד השופטים היותר-צבעוניים במערכת ומי שפסקי הדין שלו מתובלים לעיתים קרובות במשפט עברי ובמוסר יהודי. כלכלן שנפצע בתאונת טרקטורון תובע את חברת כלל ביטוח, שביטחה את מארגני נהיגת האקסטרים בה נפגע, והוא העד היחיד בתיק.
העדות מתנהלת על מי מנוחות. קליין מביט בעיקר בעד, מדי פעם מעיף מבט למסך ההקלדה או מעיין במסמכים שבתיק. ואז מבקש בא-כוחו של התובע להגיש קבלות על מוניות ועל הוצאות רפואיות שונות. בא-כוח כלל מגיב בכעס וטוען שלא קיבל לעיונו את המסמכים בהם מדובר. קליין מרגיע את השניים ומאפשר לנציג כלל להתנגד בצורה מסודרת. בא-כוח התובע טוען שרק אמש נודע לו שיש דיון הבוקר ולכן לא הספיק להעביר את הקבלות. כאשר עורכי הדין מתחילים שוב להתווכח, קליין קוטע אותם בהכתיבו החלטה.
ההחלטה נראית ארוכה מדי ביחס להתנגדות שאין בה שום דבר יוצא דופן, אך קליין חותר להרבה יותר מאשר הכרעה בהתנגדות. תחילה הוא מציין שהוסכם שהתובע סובל מנכות של 5%, הוא הציע פשרה אך היא לא התקבלה. כעת מזכיר קליין שהוא ביקש מן הצדדים להסכים על הסדר דיוני, לפיו העדויות יישמעו בצורה פרונטלית בלא הגשת תצהירים, וכך אכן הוסכם. "מִשֶמִתְגָלֶת מחלוקת בין באי-כוח הצדדים לעניין הגשת מסמכים, אין מנוס מלחזור למתווה המקורי בתיק. הנתבע יגיש תצהיר" - זורק קליין פצצה שמשמעותה ברורה: התיק יידחה בחודשים רבים.
"אל תפריע לי באמצע כתיבת החלטה!" בא-כוחו של התובע קוטע את קליין ואומר שהוא מוכן לוותר על הקבלות הללו, אבל רק מצליח להוציא את קליין מהכלים ולהביא אותו לצעקות: "אני נותן החלטה, אל תפריע לי. בפעם הבאה תגיש תצהיר עם מסמכים בזמן! אל תגיד לי שרק אתמול בשש וחצי בערב נודע לך על הדיון, זה נודע לך לפני מספר חודשים! צריך לקדם תיקים, כמה זמן אפשר לסחוב?! ואל תפריע לי באמצע הכתבת החלטה!" קליין ממשיך וקובע שהתובע יגיש תצהיר בתוך 45 יום. בא-כוח התובע: "אפשר 30 יום". קליין: "תוך זה הגג, אתה יכול תוך 40 יום, 30 יום או שבוע". קליין דוחה את התיק להוכחות ומוסיף: "בשלב זה ולפנים משורת הדין איני פוסק הוצאות לטובת המדינה. הדבר יישקל אם יהיו בקשות נוספות תוך העמסת יתר על בית המשפט ופגיעה באחרים הממתינים לדיון". קליין קם, אומר "חג שמח" ופונה ללשכתו.
ברגע האחרון ממש, כאשר קליין כבר בדלת, פונה אליו דווקא בא-כוחה של כלל: "נדמה לי שחברי מוכן לוותר על הקבלות". בא-כוחו של התובע מאשר, וקליין מסכים להמשיך בדיון - אם כי לא מכתיב החלטה המבטלת את קודמתה ולא מורה למחוק אותה.
בחקירה הנגדית שם לב קליין היטב לפרטים ומקפיד שיירשמו כהלכה. כאשר קם בא-כוח התובע ומבקש חקירה חוזרת, מתנגד בא-כוח כלל לשאלה. קליין שוב דורש התנגדות מסודרת ודוחה אותה: "הנושא עלה ואכן מתבקשת הבהרה. גם בית המשפט רוצה לשמוע הבהרה זו". כאשר בא-כוח כלל מפנה גם הוא שאלה נוספת לתובע, קליין עוצר אותו מידע: "אנחנו לא עושים חקירה נגדית".
"בזה אתה צריך לבוא בטענות לשופט ריבלין" בא-כוח התובע מציע שקליין ייתן החלטה על דרך הפשרה בלי סיכומים, כפי שמאפשר חוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים. קליין מסכים ואומר לבא-כוח כלל: "אם היית אומר שהוא מתחזה, שהוא נפל בבית - אבל זה תיק פלת"ד ויש חוות דעת מומחה". בא-כוח כלל אומר שעליו להתייעץ עם החברה ולשוחח עם עמיתו, ו"אני לא רוצה סתם לכתוב סיכומים". קליין מציע שיידברו במשך שבועיים, ואם לא יגיעו להסכמה - יקבל התובע 30 יום לסיכומים וכלל 30 יום לאחר מכן. "עכשיו הוא יבוא לחברת הביטוח ויגיד שהסתיימו ההוכחות וקליין יתן פסק דין, וזה לא כדאי", הוא אומר ברמז ברור.
קליין מכתיב את הסכמת הצדדים להידבר על האפשרות שהועלתה ומבקש להדגיש שהמזכירות תדאג לסרוק את המסמכים שהוגשו בדיון. בא-כוח התובע: "זה עוזר כשמדגישים להם?" קליין מחניק צחוק וממשיך להכתיב: אם לא תהיה הסכמה, יש להעלות אליו את התיק לפסק דין ב-5.6.12. בא-כוח התובע מבקש לוודא שההחלטה בפשרה, אם תינתן, תכלול גם את שכר הטירחה שלו וקליין מרגיע אותו: "ודאי, ראית שמישהו עובד בחינם?" כעת הוא מנהל שיחה חופשית עם עורכי הדין בשאלת הכללתו או אי-הכללתו של המע"מ בשכר הטירחה שפוסק בית המשפט, וכאשר אחד מהם מתלונן על הפסיקה בנושא, אומר לו קליין: "בזה אתה צריך לבוא בטענות לשופט ריבלין". קליין מסיים, מברך את כולם ב"חג כשר ושמח" ודברו האחרון הוא לתובע: "שאדוני ירגיש טוב, הרבה בריאות".
השורה התחתונה: כעסו של קליין היה מוצדק, משום שבא-כוחו של התובע ניסה להגניב מסמכים בדרך-לא-דרך ובניגוד להסכם הדיוני, אם כי הצעד בו נקט - כמעט פיצוץ הדיון - נראה מוגזם. לאחר התקרית הזו הוא הפגין סבלנות רבה כלפי שני הצדדים וייתכן שאף הצליח ליצור מתווה שיביא לפסיקה מהירה. גם אם לא, יהיה פסק דין בתוך חודשיים - בהחלט ראוי לשבח. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 6.