חבל על כל אג(ו)רה

זה שמצבה של רשות השידור בכי רע - כולנו יודעים. אבל תראו לאיזו יצירתיות נואשת נזקקת הרשות במאמציה להכניס עוד קצת כסף לקופתה. על הכוונת שלה: מכשירי טלוויזיה המשמשים להקרנות עצמיות ופנימיות במקומות כגון חנויות, קניונים ומגדלי משרדים. חברת קולנוע חדש, בניגוד למה שניתן ללמוד משמה, עוסקת בכלל בתחום האופנה. בבעלותה 52 חנויות נעליים ואביזרי אופנה ברחבי הארץ, ובין היתר היא הזכיינית של חברת קרוקס. בשנים האחרונות הופתעה החברה לקבל מרשות השידור דרישות לתשלום אגרה בגין מכשירי הטלוויזיה המוצבים בחנויותיה, למרות שהם מיועדים אך ורק לשידור תכנים שיווקיים שלה. הדרישות הצטברו ל-100,000 שקל בתוספת שכר טירחת עורך דין. באה קולנוע חדש לבית משפט השלום בתל אביב וטענה, שמדובר במכשירים הפטורים מאגרה. הסיבה: הם כלל אינם מחוברים לרשת חיצונית כלשהי ולא ניתן לקלוט בהם שידורי טלוויזיה. יתרה מזו, טענה: במרס 2011 הפסיקה רשות השידור את השידור האנלוגי ומאז אפשר לקלוט אותה רק באמצעות צלחות של "עידן פלוס", וממילא ברור שאפילו אם רוצים - אי-אפשר לקלוט שידורים במכשירים אלו. באה רשות השידור ואמרה: מכשיר זה מכשיר וטלוויזיה זה טלוויזיה. בכל מכשיר טלוויזיה בו מותקן הרכיב הקרוי "טיוניר" ניתן לקלוט שידורים, והרכיב הזה מצוי בטלוויזיות של קולנוע חדש. החוק מדבר על כך שכל מכשיר חייב באגרה, ולא משנה בכלל האם ניתן או לא ניתן לצפות בו בשידורים, ולא משנה בכלל האם הבעלים רוצה או לא רוצה לצפות בו בשידורים. מאחר שיש לכם מכשירים - הבו לנו אגרה. השופטת חנה פלינר החליטה (3.4.12) שיש להפריד בין שתי תקופות: עד מרס 2011 ומאז אותו תאריך. לפני אותו תאריך, היא אומרת, ניתן היה באופן תיאורטי לקלוט שידורי טלוויזיה באותם מכשירים, ואין מה לעשות - החוק מחייב באגרה (ותכף נראה שפלינר ממש לא מרוצה מהתוצאה הזו). ואילו מאז אותו תאריך, מאחר שאכן אי-אפשר לקלוט במכשירים אלו שום שידור חיצוני, הרשת פטורה מאגרה בגינם. יתכבדו הצדדים, יעשו את החשבון ויסגרו את העניין. כאמור, פלינר לא אהבה את התוצאה שאותה כפה עליה החוק. היא הזכירה, שבפני הכנסת תלויה ועומדת הצעת חוק של ח"כ שי חרמש, ולפיה יתוקן חוק רשות השידור, כך שייאמר בו "המשמש לקליטת שידורי טלוויזיה" במקום "המחזיק במקלט טלוויזיה". חרמש גם מציע להעניק במפורש פטור מאגרה בגין מכשירים מהסוג הראשון ולקבוע בחוק, כי "המחזיק במקלט טלוויזיה שאינו משמש לקליטת שידורי טלוויזיה ימסור על כך תצהיר בכתב לרשות השידור, בתוך 30 ימים מיום שהגיע המקלט לחזקתו, ולא יהיה חייב באגרה". פלינר מזכירה, כי חוק רשות השידור נחקק ב-1965, ומאז התרחשו אי אלו שינויים: "בשנה זו כלל לא החלו שידורי הטלוויזיה בארץ, ומשאלו החלו (בשנת 1968) אזי 'טלוויזיה' הייתה מכשיר גדול ומסורבל, מאותו סוג הולך ונעלם. מאז עבר התחום כולו שינויים רדיקליים - אם בטכנולוגיות השידור אם במכשירים. לדידי, על המשפט להתאים את עצמו לטכנולוגיה ולא להפך. הפרשנויות המובאות בפסקי הדין השונים נולדו על-רקע הצורך להתמודד עם שינויים אלו, כשלמעשה כיום מרחפת שאלה בסיסית באוויר - מהו מכשיר טלוויזיה? הלוא היום מכשירי טלפון ניידים רבים מסוגלים להעביר שידורי טלוויזיה. לפיכך, טוב יעשה המחוקק אם יסדיר סוגייה זו בחוק, בהתאם לטכנלוגיות הקיימות ותוך איזון נכון בין ציבור הצרכנים והקופה הציבורית".