מידידים, מכרים ואפילו משפחה אפשר להיפרד בלי הרבה נקיפות מצפון ולצאת לנסיעה ממושכת, לעומת ידיד אחד יוצא-דופן שהפרידה הזו עלולה לגרום לו לתסביך נפשי עמוק. אחרי ככלות הכל מדובר בידידו הטוב ביותר של האדם
מאת
ראובן לייב בפתח תחנת-רכבת בטוקיו ניצב פיסלו של כלב נערץ, שנהג להמתין מדי יום ביומו באותה נקודה לשובו של בעליו מעבודתו שמחוץ לעיר. לאחר שהאיש מת, המשיך הכלב לבוא מדי יום בשעה הקבועה ולהמתין בתחנת הרכבת 21 שנים נוספות, עד ליומו האחרון עלי אדמות.
אין ויכוח על כך שהכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם. אז מה עושים כשיוצאים לחו"ל ונאלצים להשאירו מאחור? לא פעם תשמעו על ביטולי נסיעה של הרגע האחרון, או על הרבה נקיפות-מצפון, בשל בעל-חיים זה או אחר, שהפך לחלק בלתי-נפרד מן ההוויה הביתית.
ובכן, פתרון יש. השאלה היא רק כיצד ליישמו. כך או אחרת, והיה והחלטתם לנסוע לחו"ל, רצוי להשאיר את כלב המחמד תחת השגחה של גורם מטפל כלשהו. אם ניתן להשאירו תחת השגחתו של שכן טוב, הרי שאין ספק שהדבר יקל על הכלב בהישארו בסביבתו הטבעית.
בכל מקרה, מומלץ להבחין בין כלב-שמירה לכלב-מחמד. את כלב השמירה קשה, ולמעשה כמעט בלתי אפשרי, לנתק מהבית, ולכן כמעט תמיד עדיף להשאירו בטריטוריה שלו.
הצרות מתחילות כשהמדובר בכלב-משפחה מפונק. לכלב שכזה רצוי להשאיר, לפני העזיבה את הבית, גרב או חולצה של האדם הקרוב לו ביותר. המלבוש יהיה ספוג בריח-גופו של האדם האהוב, והכלב, סביר להניח, יתחכך בו במהלך הלילה וישאב ביטחון מהקרבה הזו.
כאורך הגלות אם אין סידור לטיפול ביתי בכלב, מומלץ למסרו למעון מתאים. חשוב שבמעון כזה תהיה לכלב מלונה משלו, כי זו, בעצם, הפינה שבה ימצא את מקומו. ולא לשכוח להביא למעון גם את כלי האוכל והמשחקים שלהם הורגל הכלב בתחומי הבית.
לדברי וטרינרים, הזמן המירבי שבו יוכל כלב להסתדר ללא בעליו הוא, לרוב, שישה חודשים. לטענתם, כלב שיופרד מבעליו מעבר לתקופה זו, עלול לפתח הפרעות נפשיות. באנגליה, למשל, הכירו בכך באורח רשמי, ולפיכך הקלו על תנאיהם של כלבים שהוכנסו להסגר ומאפשרים לבעליהם לבקרם במרוצת תקופה זו.
למי שתקופה של ששה חודשים נראית קצרה יחסית, ראוי להזכיר שחצי שנה של כלב - כמוה כשלוש וחצי שנות-אדם. בימים רגילים - מי סופר, אבל לא כשמדובר בנסיעה ארוכה לחו"ל.
מסתבר שמשך הזמן שעובר מתקופת העזיבה ועד השיבה הביתה עלול להיחשב, מבחינת הכלב, כאורך הגלות. מומלץ לכן להתחשב ברגשותיו ובצרכיו ולתכנן את הנסיעה באופן שיקל, ככל האפשר, על הידיד הנאמן שנותר מאחור.
