השאלה האם להעמיד לדין בגין עבירות פעוטות היא חציה משפטית-מעשית וחציה פילוסופית-ערכית. מצד אחד - דין פרוטה כדין מאה, וכדאי לטפל בעבריינים לפני שהם גדולים מדי. מצד שני - כאשר בתי המשפט כורעים תחת הנטל, אולי מוטב להפנות את המשאבים לעבירות משמעותיות. מכל מקום, במקרה הבא אין בכלל מקום לספק: לא היה כל מקום להגיש את כתב האישום, ואם מישהו בכל העסק היה לא בסדר - זה השוטר ואחריו רשויות התביעה.
במרס 2011 בשעה 19:45 נסע משה מאנע בכביש 90, כאשר רעייתו לצידו וילדיהם הקטנים מאחור. מולו נסע השוטר רס"ב עמרם אוטמזגין, אשר טען כי מאנע סינוור אותו. לדבריו, הוא אותת למאנע אך כאשר הסינוור נמשך, הורה לו לעצור בצידי הדרך. אלא שמאנע ברח, אוטמזגין נאלץ לרדוף אחריו לאורך 4 ק"מ ורק כאשר חסם אותו פיזית - עצר מאנע.
חששה לחייה ולחיי ילדיה זו הייתה גירסתו ההרואית של אוטמזגין, אך בית המשפט החליט שאין בה אמת. מה באמת קרה? שופט בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע,
אלון אופיר, קיבל במלואה את גירסתם של מאנע ואשתו:
"הופיעה בשלב מסוים ניידת מאחורי רכבם. בשום שלב לא הייתה כריזה מצד הניידת אשר הורתה להם לעצור. הניידת הייתה קרובה לרכב, ובשלב מסוים עברה לנסוע במקביל אליהם, אז הבינו הוא ואשתו כי היא מעוניינת שיעצרו. הנאשם פתח את חלון הרכב השמאלי וסימן לשוטר כי עומד לעצור, אך חשש לעצור במקום בו היו וחיפש מקום בטוח בשול הדרך לעצמו ולמשפחתו לצורך עצירה בכביש חשוך בו נתיב אחד לכל כיוון.
"בשלב זה לא הגביר הנאשם את מהירותו, לא עשה כל סימון כי הוא מנסה להימלט, ועם טענה זו הסכים גם השוטר במהלך עדותו. לטענת הנאשם השוטר לא המתין, חתך את רכבו על הנתיב ודחק אותו לשול הדרך תוך שחייבו לעצור במקום.
"אשת הנאשם, אשר תיארה עד לרגע זה בעדותה תיאור זהה לזה של בעלה, אף הוסיפה, כי לאחר שהרכב נעצר ילדיהם הקטנים החלו לבכות, השוטר יצא לרכבם כאשר הוא אוחז בנשק בידו לכיוונם, ולאחר צרחות וצעקות לכיוונם דרש את מסמכי הרכב". אופיר אינו אומר זאת, אך בעדותה היא אמרה שמעולם לא חששה כל-כך לחייה ולחיי ילדיה.
"התנהגות הגובלת בפראות" אוטמזגין פעל כשורה עד הרגע בו החל במרדף המיותר לחלוטין אחרי מאנע, קובע אופיר. "החלטת השוטר לצאת למרדף מלווה באורות מהבהבים תוך שהוא דוחק בכוח על כביש מהיר, חשוך וצר שוליים את הרכב החשוד לשול הדרך, היא שגיאה קשה בשיקול הדעת.
"אין מחלוקת כי באותה שעה אותו הרכב לא הגביר את מהירותו, לא עשה כל סימן שהוא עומד להימלט, וברור לחלוטין כי לו היה השוטר בודק במהלך הנסיעה מאחורי הרכב את נתוניו במחשב/במוקד המשטרתי היה מגלה תוך שניות כי המדובר ברכב תמים שאינו גנוב. עובדתית הוריד השוטר בצורה מסוכנת לשול הדרך החשוכה בכביש מהיר רכב בו משפחה עם ילדים קטנים, וזו התנהגות הגובלת בעיני בפראות שלא לצורך ובצורה שרחוקה מלהיות מידתית.
"...החלטת הנהג לעכב את עצירתו עד למקום שנראה לו סביר לעצירה, היא החלטה נכונה שאינה מגיעה לכדי אי ציות להוראת שוטר. בסיטואציה הנוכחית, כאשר ראה השוטר כי הרכב שלפניו אינו נמלט, היה צריך הוא לנסוע במתינות וללא הפעלת לחץ מאחורי הרכב החשוד, לחפש בצד הדרך מקום סביר בו שול הדרך מספיק רחב כדי לאפשר לרכב לעמוד בצד הדרך ללא סכנה ליושביו, ורק אז לתת לנהג הנחייה לעצור בצד.
"מקום העצירה אותו בחר השוטר במקרה שבפני הוא המקום המצולם בתמונה נ/1 - מקום בו יש שול אספלט צר בו פתיחת דלת נהג היא לתוך נתיב נסיעה מהיר בכביש חשוך כאשר לא ניתן כלל לצאת מהרכב מבלי להיכנס פיזית לכביש המהיר. כל רכב חולף יעבור סנטימטרים מהרכב העוצר. המדובר בהחלט במקום מסוכן אשר יצר סכנה מיותרת לכל יושבי הרכב וגם לשוטר עצמו".
שאלה רטורית בלבד אם נותר עוד ספק כלשהו בדבר דעתו של אופיר על התנהגותו של אוטמזגין, הוא מסיר אותו לחלוטין: "המדובר כאמור בהתנהלות משטרתית בלתי תקינה לחלוטין הכוללת שימוש בניידת בצורה מסוכנת שלא לצורך, הכוללת בחירה מסוכנת של מקום לעיכוב רכב (וזאת גם אם השוטר לא ידע בשלב זה כי ברכב משפחה תמימה). אירוע של סינוור לכאורה, כאשר הרכב החשוד תמים ואינו מראה כל סימן של הימלטות, אינו צריך להסתיים כפי שהסתיים אירוע זה!"
השאלה בה אופיר אינו נוגע היא, מי היה האידיוט - כי אין מילה עדינה יותר לתאר זאת - שהחליט להעמיד לדין את מאנע. מי היה האידיוט שלא בדק את העדויות והחליט להטריח את בית המשפט בכתב אישום מיותר לחלוטין. ועוד שאלה, והפעם רטורית לחלוטין: האם השוטרים והתובעים המטומטמים שהיו מעורבים בסיפור הזה ישלמו מחיר כלשהו? את התשובה כולנו יודעים.
