1) אם יש ספק אין ספק - הדבר הראשון, כמו בכל מצב אחר שבו עומדים במקום שבו לא בטוחים האם פעולה מסוימת מתנגשת עם לשון החוק, ההמלצה המפורשת היא להימנע מפעולה. חד וחלק.
ההנחיה היא לא רק למנהלים אשר באים במגע יומיומי עם עובדות נשים, אלא כלפי כל אחד שרוצה לכלכל את צעדיו נכונה בהתנהלות המשרדית. אם נדמה לך שאפילו לשנייה אחת אתה עלול להיות מפר את החוק למניעת הטרדה מינית, אל תעשה זאת.
2) חיזור ורומנטיקה במקום העבודה - כעיקרון זה דבר לגיטימי, אך לפני שנזהרים מלשון החוק המדובר, ראוי להתעניין בתקנון מקום העבודה שאתם מועסקים בו.
חברות ותאגידים רבים (הכוונה, בעיקר, לתאגידים) הכניסו בעשר השנים האחרונות הנחיות לתוך תקנון ההתנהגות, אשר מטרתן לקבוע כללים מנחים באשר לדברים כמו: התנהלות זוגית במקום העבודה, דייטים בין עובדים - כאשר חלק מן הגופים ציינו במפורש שהם אוסרים על חיזור בין שני עובדי אותה חברה. יהיו סיבות אלו אשר יהיו, עבירה על תקנון היא עילה לפיטורין.
3) הצעה מינית ראשונה ושנייה במקום העבודה - הרוב סבורים שאם ההצעה המינית ניתנת על-ידי הגבר לאישה בלשון יפה ומנומסת, הדבר אינו נחשב להטרדה מינית. הרשו לנו לציין שהדבר אינו נכון לחלוטין. אומנם לשון החוק מבדילה בין ממונה המציע הצעה מינית לבין עובד קולגה שמציע את ההצעה הזו, אך דבר אחד ברור: הצעה מינית שנייה לאחר שהראשונה נדחתה בפירוש, זה נחשב להטרדה מינית. אומנם עובד שהוא באותו מעמד כמו העובדת זוכה להקלה מסוימת, לרוב הצעה מינית שנייה תיחשב להטרדה.
4) הצעה מינית של עובד שווה-מעמד - במקרה כזה, לרוב הדבר לא ייחשב להצעה מינית בפעם הראשונה, אלא הפעם השנייה תיחשב דבר עבירה, כל עוד ההצעה בפעם הראשונה הייתה בלשון שהיא סבירה ולא מעליבה בעליל והתגובה של העובדת הייתה סירוב ברור שלא ניתן להתבלבל בו.
5) הצעה מינית של ממונה ישיר על העובדת - ממונה, דהיינו מנהל של העובדת, הוא מקרה מעט שונה מעמית לעבודה. גם במקרה של מנהל שמציע לעובדת הצעה מינית כלשהי, צריך שתי הצעות כדי להיכנס ללשון הטרדה מינית, אך ההבדל הוא שכאן אין צורך שהעובדת תענה בסירוב ברור וחד-משמעי. החוק יוצא מתוך הנחה שזה לא נוח להגיד לא למנהל, לכן כל תגובה שהיא שתיקה, התחמקות, אי-מתן תשובה ברורה, נחשבים לצורך זה כסירוב ברור וחד-משמעי. זאת אומרת שהמסר של השופטים למנהלים הוא ברור: "הצעת הצעה מינית אחת, היא לא קיבלה אישור - אל תציע את השנייה".
