השופט: דניאל בארי, בית משפט השלום בתל אביב המועד: יום ראשון, 1.4.12, שעה 08:30 הנושא: תיקים פליליים בניגוד למחזות שראיתי באולמות אחרים שהיו עמוסי פלילים, אצל דניאל בארי שוררים בדרך כלל שקט וסדר. אומנם הוא נותן לצדדים לקבוע את סדר הדיון בתיקים, ואמנם גם כאן יש יותר מדי מקרים בהם הנאשמים פשוט לא טורחים להתייצב, אבל התמונה הכללית הרבה יותר רגועה מאשר אצל שופטים אחרים. מצד שני, כפי שעוד נראה, לעיתים דומה שבארי נחמד מדי.
בארי נכנס לאולם ב-08:35. בתיק הראשון מבקשת ההגנה דחייה, משום שהנאשם גר ועובד בארה"ב, לא יכול היה להגיע לפני פסח ומבקש לקבוע את הדיון לפני ראש השנה וכך גם יהיה בחגים בארץ. תחילה בארי מסתייג מהמועד הרחוק, שואל מה יקרה אם הנאשם לא יגיע ומציע לקבוע לסוף חודש יוני. אבל כאשר מתברר לו שיש כבר עסקת טיעון ושהעונש הצפוי הוא קנס בלבד, דעתו משתנה: "אם זה ככה, אין טעם להביא אותו במיוחד" - ובתיאום עם הסניגור נקבע הדיון ל-12.9.12.
בתיק הבא הנאשם נוכח ובארי מפנה אותו לספסל הנאשמים: "שב בבקשה, אדוני". הוא מציץ בתיק ואומר לתובעת, שהנאשם מיוצג ולכן צריך לחכות לסניגור, אבל התובעת מעדכנת שהנאשם אמר לה כרגע שפיטר את סניגורו. בארי פונה אליו: "מה קרה?" הנאשם: "הוא לא קרא לי, הוא קרא לי רק השבוע וייצג אותי לא כמו שצריך. בתיק הזה אני לא אשם. אני אדם חולני עם סרטן. אקח עורך דין שייצג אותי כמו שצריך. יש לי סדרה של [טיפולי] כימו, אני לא מסוגל להתמודד עם זה, אין לי כוח". בארי, בחוכמה רבה כפי שיסתבר מיד, לא ממהר להחליט: "נתקשר לעורך הדין, נשמע גם אותו, ואם יהיה צורך - אחליף לך את הייצוג".
אחרי כמה דקות מגיע אותו עורך דין, בארי מחזיר את הנאשם לספסל הנאשם ומעדכן את הסניגור בכך שמרשו "מסר שיש ביניכם חילוקי דעות בנוגע לניהול התיק". הסניגור מציע להסביר מה הם חילוקי הדעות, אך בארי מגיב: "אין צורך. אני מבין שאתם לא רואים עין בעין". הסניגור: "לא בהכרח. יש משבר אמון שניתן לפתרון". הנאשם: "אם תוכל לייצג אותי כמו שצריך, זה בסדר. אני לא יכול היום, אני מבקש לדחות". בארי: "שמתי לב למה שאדוני אמר, אקבע קצת יותר מאוחר מאשר כרגיל. בדרך כלל אני קובע להוכחות אחרי חודש". בארי קובע את התיק ל-12.7.12 ובודק על אלו עדים ניתן יהיה לוותר. הנאשם יוצא מהאולם אסיר תודה: "שיהיה לאדוני רק טוב וכל טוב".
"יש לו נטייה לאחר" בתיק הבא הנאשם לא הופיע, והסניגורית אומרת שהוא היה עצור בתיק אחר, היא הודיעה לו על מועד הדיון ובינתיים הוא שוחרר. בארי אומר שיוציא לו צו הבאה, אבל הסניגורית מבקשת לחכות קצת כדי שתוכל לבוא בדברים עם התביעה ואולי בינתיים מרשה יופיע. היא גם מבקשת שלא יירשם בפרוטוקול שהוא היה עצור, ובארי מחייך: "כבר שכחתי מזה, לא צריך להזכיר לי". הוא קובע את הדיון ל-12.5.12 בשעה 09:00, "כי ב-08:30 קצת קשה לו להגיע. אני עוד לא חותם את ההחלטה, יש לו נטייה לאחר", הוא אומר בסלחנות.
הלאה. הצדדים מגישים עסקת טיעון. בארי שואל את הנאשם אם הוא מודה, והתשובה קצת מפתיעה: "אני לא מודה, כי אני לא יודע אם היה זה סכין או סטירה". בארי: "אין לא סכין ולא סטירה". הנאשם: "אני מודה, הייתי תחת השפעת סמים. זה חבר שלי ואנחנו מסתדרים". בארי מכתיב את הדברים, והצדדים מבקשים להסתפק בהארכת המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגד הנאשם. כאשר בארי מכתיב את פסק הדין, הנאשם מדבר כמעט בלי הרף למרות מאמציו של סניגורו להשתיק אותו; בארי, הער לבעיות הנפשיות מהן סובל האיש, מתעלם בתבונה מן ההפרעות. בארי מאריך את המאסר המותנה ובהתאם לעסקת הטיעון גם מטיל על הנאשם קנס על תנאי של 1,000 שקל. האיש מזדעק: "אבל אין לי כסף". הסניגור: "לא צריך כסף". בארי לסניגור: "תעדכן אותו לגבי פרטי פסק הדין". כמה דקות מאוחר יותר, יכניס הנאשם את ראשו לאולם ובארי ירגיע אותו: "הסניגור שלך תכף יוצא".
גם בשני התיקים הבאים הנאשמים לא טרחו להתייצב. בראשון אומר הסניגור שאין לו מושג איך לאתר את מרשו, משום שלאחרון אין טלפון נייד והוא מתקשר עם עורך דינו מטלפון ציבורי. בארי דוחה את הדיון ל-12.5.12 ומעביר לביצוע את צו המעצר נגד הנאשם. בתיק השני מודיע הסניגור, שמרשו מסר לו באותו בוקר שהוא במיון בבית החולים הדסה. בארי: "אני לא אפנה אותו לשירות מבחן לפני שאני רואה אותו. אקבע מועד קרוב". התובעת מבקשת להוציא צו הבאה אם האיש לא יתייצב לישיבה הבאה, בארי משיב "זה ברור" ומורה לנאשם להמציא אישור רפואי על מצבו עד לדיון הבא ב-15.4.12.
"17 שנה עד שמוחקים את זה" התיק הבא עוסק באדם שנדון לעבודות לשירות הציבור ללא הרשעה, אך אינו מבצע אותן. בארי שואל אותו מדוע, והוא משיב: "לא יצא לי, טיפולים רפואיים". בארי: "הארכתי את זה בשישה חודשים כדי לתת לך הזדמנות. אני מבין שהמצב נמשך" - הוא רומז לרגלו החבושה של האיש. בארי אומר לתובעת שחבל להרשיע את האיש, ומזהיר אותו שאם יורשע - "זה 17 שנה עד שמוחקים את זה". בהסכמת המדינה, מאריך בארי שוב את צו השל"צ, הפעם בתשעה חודשים, ואם לא יבוצע - האיש יורשע ודינו ייגזר מחדש. "יש לך הפעם הזדמנות אחרונה. אם הפעם לא תנצל את זה, זה יהיה חבל", אומר לו בארי.
התיק האחרון בו ישבתי באולם היה כנגד ארבעה נאשמים, המיוצגים כרגע בידי אותם עורכי דין, אך הללו אומרים שאם התיק ייקבע להוכחות - יהיה צורך למנות לשלושה מהם סניגורים נפרדים. אחד הסניגורים מסביר מדוע, אך בארי קוטע אותו בחיוך: "אדוני לא צריך לשכנע אותי, אם הגעת למסקנה הזאת". בארי דוחה את הדיון ל-15.6.12 כדי לאפשר לצדדים למצות את השיחות ביניהם. הסניגור מסביר שאינו מצליח להיכנס ליומנו האלקטרוני, ובארי בא לקראתו: "אנחנו נקבע את זה. אם יש בעיה - תתן לי תאריכים יום-יומיים לפני ויום-יומיים אחרי".
השורה התחתונה: שופט אדיב ורגוע, המשרה אווירה נינוחה תוך שמירה על כבודו של ההליך. עם זאת, לעיתים הוא רך מדי, במיוחד כלפי נאשמים שאינם מגיעים לדיונים. הדבר פוגע הן ביעילות הדיון והן ביחס הראוי לחוק ולבית המשפט. יעילות: 8. מזג שיפוטי: 8.