יצאתי לטעום טאפאס ספרדיים בשוק הפשפשים ביפו, בבאר טאפאס חדש בשם SALA NEGRA (בספרדית: חדר שחור) וכך חוויתי חווית קיץ יפואית, ואת כל הכיפים של ערב-טרום-קיץ בלי מזג אוויר הביל.
אז אם עוד לא ידעתם, יפו היא הדבר הבא והדבר הנוכחי, עיר עתיקה שצמודה לתל אביב ומספקת יציאה לחו"ל בלי צורך בכרטיס טיסה יקר, ויזה ופספורט. לכל עיר אירופית יש את העיר העתיקה שלה, האלט-שטאט או ה-viellle Ville, שהם האבן השואבת לכל התיירים והקסם העתיק, פיסת ההיסטוריה והעבר, הרומנטיקה והתרבות המייסדת. אז יש לנו עיר עתיקה לתל אביב, אחת היא נווה צדק בת מאה השנה, והשנייה, בת 3,000 שנה ויותר, עם סיפורי תנ"ך, נמל הכי עתיק שאפשר, השפעה עותומנית בסגנון הבנייה והאווירה, נוף מפרץ מדהים, סמטאות-מדרחוב, כנסיות, מסגדים ובעיקר הרבה פחות חורבות והזנחה.
תודות לקידמה התל אביבית וראש העירייה, בולדוזור שהפך לנו את תל אביב מעיר מוזנחת של עיי חורבות, קיבלנו את העיר העתיקה שראויה לנו וראויה להיסטוריה שלה, קסם על הים התיכון, משופץ, מעובד, אותנטי - עם שיפורים, סיפורים, מושך ואסקפיסטי.
בערב של אביב הפכפך, יצאנו לאכול במסעדה חדשה בשוק הפשפשים ברחובות שהפכו למדרחובות, משופעים בבתי בירה, יין, מסעדות קטנות, קסם ים תיכוני, שולחנות מלוא כל הרחוב, מסעדה דבוקה למסעדה, רחוב ליד רחוב. הפשפשים, כלומר חנויות הענתיקות הצטמצמו, וכל כוך שהיה פעם ערימת מציאות "רטרו" הפך בר אלכוהול עם טעימות בסגנונות שונים, שכבר לפני ימי החום המעיקים מלא מדי ערב לוגמי בירה וטועמי טעימות.
SALA NEGRA בר הטאפאס הספרדי, עם מוזיקה ספרדית אותנטית בשם שפירושו "החדר השחור", שייך לשני שותפים שעולם הגסטרונומיה והאלכוהול שזור בחייהם. רוז'ט חינאווי ממשפחת הערבים הנוצרים בני יפו מזה דורות, שהיא ובניה יבואני גבינות, בירות ויינות, וקצבי-בשר ותיקים בעלי חנויות באזור יפו-תל אביב. רוז'ט היא בין השאר מי שעמדה בראש ויצו יפו ופעילה חברתית ותיקה.
השותף, עמי מור, גמלאי של אל-על אחרי 43 שנים ככלכל ראשי על טיסות לכל העולם. איש שיש לו קילומטראז' של שעות ברים, שתייה ואוכל של טובות המסעדות בעולם, במהלך 43 שנים של טיסות בתפקיד. עמי מור לא ראה עצמו חי באפס מעשה כגמלאי וחיפש תעסוקה מלאה שמתאימה לתשוקותיו וניסיונו. קפץ לחצי שנה של קורס אינטנסיבי לשפים בתדמור ופגש את רוז'ט חינאווי, ידידה ותיקה.
ההחלטה נפלה על טאפאס בר, ביפו, על טהרת המטבח הספרדי, בלי סטיות לכיוון ים תיכוני אחר, מלבד מטבחי ספרד וטאפסיה. מתאים לקיץ תל אביב כמו כפפה ליד. טעימות בממלכת פירות הים, עם רמזים למעדני המטבח הספרדי הקלאסי בתחום הטאפאסים: התחלנו והמשכנו בבירה ספרדית סן מיגל, קלילה, דופקת את הראש במידה מספקת להרגיש בחופשה.
חומרי הגלם שעומדים בבסיס הטעימות שלנו היו ברמה גבוהה. למשל: גאמבאס ענקיים (סוג של שרימפס גדול ובשרני, חביב המטבח הספרדי), שרימפסים וקלאמרי טריים עם ריח אצות. אכלנו, טעימת פאייה של מולים, גאמבאס וספרן עם אורז, קלאמארי ממולא בשרימפס ואורז, קרוקטים מטוגנים בשמן עמוק של בצל ופטריות, מפתיעים בטעמם, סיר קטן אישי של שרימפסים מבושלים ברוטב סודי ובקרקעית הסיר הקטן חלה הטובלת ברוטב-מעדן בפני עצמו. נגסנות באספרגוס מגולגל בחמון (פרושוטו ספרדי) - מנה ספרדית אותנטית כמו כל השאר. וגם טבעות קלאמארי מטוגן, קלאסי. כל הטאפאס חריפים במידה, ללא הגזמה, כולם טעימים והמחירים צנועים כמו שהיינו רוצים שיהיו. בין 14 שקל ל-28 שקל למנת טאפאס. יש גם מתוקים, אבל ויתרנו בשביל עוד מנת שרימפס מטוגנים עם איטריות קאדאיף - תענוג.
רחוב רבי נחמן 1, שוק הפשפשים, יפו.
