לאכול מהקדירה אותה בישלתי חשבתי שאני כל-כך אמיצה. אחרי כל מה שכתבתי, הנה אני מיישמת בפועל ויוצאת עם בחור חילוני. לא היה אכפת לי שהוא חילוני, וככל הנראה, גם לו לא הזיז שאני דתייה. לא מדויק - הוא אהב את זה שאני דתייה, ואני מצאתי בו משהו דתי גם. לא ידעתי להניח את האצבע, משהו באופי. נורא אהבתי את זה. חילוני עם אופי דתי.
הוא היה בלי כיפה על הראש, וזה מה שהסגיר אותו מיד, אז, כשרקדנו במסיבה. זמן לא רב לאחר מכן, הוא הסיע אותי למסיבה אחרת, ופתאום התחיל לדבר איתי על...בתי כנסת! כמה שהופתעתי. והוא? לא הבין, אפילו נעלב. "רגע, לא ידעת שאני דתי?" שוק מוחלט אחז בי. "אז במשך כל הזמן הזה את חשבת שאני משהו שאני לא? את מבינה איך זה נראה מהזווית שלי?" מבט של אכזבה בעיניו. הוא חשב שהייתי איתו כי הוא חילוני, ועכשיו - כשגיליתי מה הוא באמת, אני בוודאי אעזוב אותו.
לא יכולתי שלא לצחוק - "אבל הכיפה! אין לך כיפה על הראש!", ואז הוא הסביר לי משהו די ברור. טיפשי שלא חשבתי על זה קודם - הוא לא רצה לחלל שם שמיים, כי מבחינתו דתי שרוקד במסיבה מעורבת זה לא לעניין. כמה שצחקתי...לא משנה כמה חשבתי שאני פתוחה בראש, ובסוף הוא דתי. בחיי.
אז אולי בכל זאת כל העיסוק הזה במי שלא מגדיר את עצמו דתי הוא מיותר? מה אני מחפשת פה? אני יודעת מה אני מחפשת. אני מחפשת הבנה ו
כבוד לשונה, ואני גם מחפשת לנפץ את הבורות שאוחזת בנו בכל הנוגע למי ששונה מאיתנו. זה לא חייב להיות הבחור הדתי. זו גם ה'אתיופית הזו' שמתנדבת איתי (נשמה גדולה, בחורה מהממת) וה'לסבית הזאת', שמלחינה לי שירים כל-כך יפים, וכמה שהיא מוכשרת... כמה אנחנו באמת יודעים עליהם? לא הרבה.
אנחנו מסתפקים בהגדרות, וחבל. חבל מאוד על החברה שלנו שהיא עיוורת, חירשת ואילמת. אני מחפשת לצמצם את הפער. והפער הזה הוא לא מציאותי. הוא רק אצלנו בראש. אישה חכמה אמרה פעם: "לפעמים המציאות לא מוצאת חן בעינינו, לא בגלל שהיא לא טובה, אלא בגלל המחשבות שלנו על אותה מציאות". אני מוצאת את דבריה נכונים להפליא.
מסורת זה IN אולי זאת בר-אילן שמשגעת פה את העניינים. יש באווירה פה משהו, ואולי זה מתחיל מהלמידה המשותפת ביחד (מה שלא תמיד היה לנו בבית הספר), שכמו הופך הרבה מהחילונים שלומדים פה לשומרי מסורת ובעלי זיקה לדת, ובכל אופן - גם מי שלא כזה, בדרך כלל מכבד.
יום אחד הייתי בדרכי לספרייה, ואיזה מישהו הציג עצמו לפניי, ושאל אותי ישירות אם הייתי יוצאת איתו. מהיכרותכם איתי, וודאי הבנתם, שגם אני ככל האדם איני חסינה לסטיגמות, ולכן אוטומטית הנחתי עיניי על ראשו. אין כיפה. אם לא הייתי חושבת על הבלוג הזה באותו הרגע, סביר מאוד להניח שהייתי אומרת "לא תודה", והולכת. אבל פתאום שאלתי: "לא מפריע לך שאני דתייה?" (דרך עדינה לשאול: "אתה לא רואה שאני דתייה ואתה חילוני?"). למרבה ההפתעה, תשובתו לא הפתיעה: "אני משתדל לשמור מסורת ושבת, ויש על מה לדבר"...
היום יש מגמה כזו לחזור למסורת, למקורות, ליהדות. בואו ניקח את המושג קידוש. כל המשפחה ביחד בשבת, אוכלים, מדברים, נהנים. ואפשר לאמץ את זה גם אם אתה לא דתי. זה נקרא "זמן איכות", וזה נהדר. ויש הרבה שכבר עלו על כמה שזה טוב. זה נהיה נורא IN. אין פלא אם כך, שאנו צופים במחזה לא שגרתי - מה שהיה קרוי המכשול הגדול של חשיבה לטווח ארוך בקשר בין חילוני לדתייה (ולהפך), מתחיל להתפוגג לו. את שאלת השאלות - "אז מה יהיה איתנו בחגים? בשבת?", מחליפות שאלות אחרות, שאלות הטווח הקצר. עוד יש שם דרך, אבל המגמה היא בהחלט חיובית. ובנימה זו, רוצה אני לאחל המון מזל טוב לזוג המאורסים הטריים (חילונייה ודתי), חבריי לספסל הלימודים! זה אפשרי, וזה קורה.
רק קשרים רציניים בשבילי! אפרופו חתונה, חשוב להבהיר שהדתיות (הקשיבו טוב) - לא הרבה - יותר מדי "לחוצות" מאשר החילוניות (שלא לדבר על הגברים הלחוצים של היום... משהו מפחיד). חלק רב מהסטודנטיות החילוניות/מסורתיות, מספרות שבאו ללמוד כאן כדי להכיר מישהו, ורצוי (תקשיבו עוד יותר טוב) דתי. מוצא חן בעיניהן העניין.
שיחה מצחיקה זוכרים את אותו חילוני טראומתי מדתיות? זה שבא לחבק ידידה נושנה והיא קפצה לאחור? שיחה מצחיקה עימו, הותירה בי צורך עז לפתח מילון מושגים (מחילונית - לדתית). והרי השיחה:
הוא: "אז תיאורטית לגמרי, מה דעתך בתור בחורה דתייה על קשר לא רציני?"
אני: "קשרים לא רציניים זה אחלה! אני שונאת להגדיר קשר על ההתחלה, זה כבד ופורמלי, עדיף לזרום, לצאת ולנסות, ואם זה הולך אז סבבה"...
הוא: "רגע רגע. למה את בדיוק מתכוונת במושג 'קשר לא רציני'? אני חייב לוודא שהבנתי נכון".
אני: "לא ברור? קשר שהוא לא למטרת חתונה".
הוא (נקרע מצחוק): "התכוונתי למשהו קצת שונה... קשר לא מחייב. ממש לא מחייב. את יודעת".
אני: "אה, אז לא! רק קשרים רציניים בשבילי! (באמת אמרתי את זה?)"
והרי מילון המושגים / חלק א' - בעז"ה - אין הכוונה לעיר המרכזית ברצועה הנשלטת על-ידי חמאס. אלו ראשי תיבות של "בעזרת ה'".
- אי"ה - לא, לא חטפתי מכה. זה על אותו סגנון כמו קודם - אם ירצה ה'.
- בס"ד - עוד מילה אפשרית לשים על ראש הדף. משמעה בסיעתא דשמיא (ארמית), כלומר בסיוע של השמיים - בעזרת ה'. מרבית האנשים מכירים, אבל למען אלו שלא...
- קשר לא רציני - לא נגדיר אותו מהתחלה, אבל רצוי להגדיר אותו אחר-כך. אנחנו בכל זאת בנות, ואוהבות לדעת בדרך-כלל היכן אנחנו עומדות.
- בלי נדר - בלי נדר זה לא. אם אומרים לכם משהו אחר, מסבנים אתכם, בעיקר כשאלו ההורים. ראו הוזהרתם.
- הכל לטובה - המשפט של חיי. אין לנו שליטה על הכל. בואו נוותר לפעמים, נרפה. נזרום. אקונה מטטה.
עד פה להיום, רות עבור.