הבעיה מספר אחת של מערכת המשפט בישראל - וכאן איננו מחדשים דבר - היא העומס הגורם לסחבת. המצב הזה חמור כאשר מדובר בתיקים אזרחיים, חמור עוד יותר כאשר עסקינן בתיקים פליליים, וחמור ביותר כאשר מדובר בנאשמים העצורים עד תום ההליכים נגדם - מבלי לדעת מתי הללו יסתיימו ובלא שיש להם זכויות כשל אסירים (למשל: לחופשות וביקורים).
יש גורמים רבים לעומס הזה, ושתי החלטות של בית המשפט העליון מהשבוע שעבר מציגות בצורה ברורה כיצד כל הנוגעים בדבר - בתי המשפט, הפרקליטות וההגנה - נושאים באחריות להתמשכותם של הליכים פליליים הרבה מעבר לזמן הסביר. בשני המקרים ביקשה המדינה להאריך את מעצרם של נאשמים בכמה חודשים ובשני המקרים בקשתה התקבלה בידי השופטת
מרים נאור (מי שתהיה מסוף החודש המשנה לנשיא ומיועדת לנשיאה בעוד שנתיים וחצי). אלא שכאן מסתיים הדמיון; הסיבות לסחבת בשני התיקים שונות מאוד זו מזו.
יומן בית המשפט עמוס לעייפה במקרה הראשון ביקשה המדינה להאריך בשלושה חודשים את מעצריהם של עבדאללה בכר, רמזי בכר ומוחמד בכר. כפי שאומרת נאור, כתב האישום "מייחס להם סדרת עבירות מן החמורות ביותר הנפרשות על 13 אישומים, ביניהם ניסיון לרצח, עבירות אלימות, עבירות נשק שונות ועבירות קשירת קשר לביצוע עבירות כאמור". השלושה מצויים במעצר לפחות מאז מאי 2011, המועד בו הוגש כתב האישום נגדם; קרוב לוודאי שהם נעצרו מספר חודשים קודם לכן.
וכך מתארת נאור את גלגולי הדיונים בתיק: "לאחר דחיות שונות בתיק, אשר נבעו בעיקרן מבקשות הנוגעות להסדרת ייצוג המשיבים, עיון בחומר החקירה ועתירה לגילוי ראיה; וכן נוכח חילופי המותב בתיק אשר הביאו לביטול 12 (!) דיוני ההוכחות - נקבעו בפני המותב החדש 14 מועדים לדיוני הוכחות, בין התאריכים 13.5.2012 ל-13.6.2012... לטענת המבקשת, למרות מאמציה לא נקבעו דיוני הוכחות נוספים לפני מועד פקיעת צו המעצר הנוכחי ביום 19.5.2012, וזאת בשל אילוצי יומן בית המשפט והתנגדותם של באי-כוח המשיבים לחלק מן המועדים שהוצעו. עם זאת, בעקבות החלטת בית משפט זה נקבעו שישה מועדי דיון נוספים במחצית השנייה של חודש מאי ובחודש יוני. מבין 14 דיוני ההוכחות הקבועים עתה, ארבעה נופלים בתוך תקופת המעצר ועשרה לאחר פקיעת הצו".
במקרה הזה, עולה מדבריה של נאור, האשם העיקרי בסחבת הוא בית המשפט: "בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו מאותו מועד [19.2.12] כי יומן בית המשפט עמוס לעייפה בתיקים שבהם נאשמים עצורים עד תום ההליכים. בית המשפט עיבה את לוח הדיונים, אך נראה כי מדובר במועדים שרחוקים עד מאוד מלהספיק. התחזית לסיום המשפט נראית, אין לכחד, תחזית פסימית... ההליך כולו מעורר שאלה מערכתית שהיא מעבר לכוחו של ההרכב העמוס לעייפה".
המדינה צריכה לקבוע סדרי עדיפויות נאור ממשיכה וכוללת בדבריה הערה נדירה מאוד לנשיאת בית המשפט, דבורה ברלינר: "במכלול השיקולים קשה שלא לתת משקל גם לכך שבתיק זה בוטלו 12 מועדי הוכחות בשל העברת התיק מהרכב להרכב, וכי ההוכחות יחלו רק בימים הקרובים. עניין זה ראוי לתשומת ליבה של נשיאת בית המשפט המחוזי המודעת לכל אילוצי ההרכבים, ועליה לבחון אם בית המשפט המחוזי יכול לפנות את יומנו של ההרכב הנוכחי. על כן החלטתי זו תועבר לכבוד הנשיאה".
נאור אומרת שגם המדינה יכולה לעשות יותר: "לעיתים אין מנוס אלא לקבוע סולם עדיפויות. אם לא ניתן לדון בזמן סביר בכל תיקיהם של העצורים, על המדינה לבחון אם לא רצוי לפנות את יומנו של בית המשפט מתיקים אחרים, לגביהם המעצר עד תום ההליכים נראה פחות חיוני, על-ידי הסכמה לשחרור בערובה. אחרי עריכת סדרי עדיפויות ניתן לפנות לבית המשפט בבקשות מתאימות. לכאורה נראה תיק זה כמקרה המצדיק מעצר בעדיפות גבוהה, אך התמונה הכוללת איננה בפני. חיי המשפט מלאים פשרות וקביעת סדרי עדיפויות, ולא תמיד ניתן להשיג את כל מה שרצוי היה להשיג. כבר היו דברים מעולם שהתביעה 'פינתה' את יומן בית המשפט לטובת תיק זה או אחר על-ידי הסכמה לשחרור או הסדר טיעון בתיק אחר".
הפרעות בלתי פוסקות של הנאשמים המקרה השני נגע לאהרון בראנס, שלמה עזרן ודוד שבת, מן הנאשמים במה שכונה "הונאת המיליארד" - העלמת מס של מיליארד שקל באמצעות שורה ארוכה ומתמשכת של עבירות מס חמורות. גם הם נעצרו במאי 2011 עד תום ההליכים, והמדינה ביקשה להאריך את מעצרם בחמישה חודשים. כאן הסיבה לעיכובים הייתה שונה לגמרי, כפי שמתארת זאת נאור:
"בית משפט השלום פינה מיומנו מועדים רבים לצורך שמיעת הראיות, אולם המשיבים הגישו בקשות שונות להחלפת ייצוג, לפסלות שופט ולדחיית מועדי דיונים שנקבעו לתיק. כתוצאה מכך נגרמו עיכובים רבים בדיון בתיק... פרשת התביעה בתיק החלה ביום 4.12.2011. בית המשפט קיים שורה ארוכה של ישיבות במהלך החודשים דצמבר 2011 וינואר 2012. בישיבות אלו הרבו המשיבים להפריע לניהול התקין של המשפט. יתר על כן, המשיבים פנו פעם אחר פעם לבית המשפט בבקשות נוספות להחלפת ייצוג ובבקשות להאט (!) את קצב הדיונים, באופן שעיכב משמעותית את התקדמות ההליך".
נאור מסכמת: "בית משפט השלום עשה כמיטבו לנהל את הדיון בתנאים בלתי אפשריים, ותוך הפרעות בלתי פוסקות. בית המשפט הציע לקיים דיונים גם בפגרה ובפגרות החגים, אך הצעתו נדחתה. הוא הורה על שמיעת הדיונים בשעות ארוכות. החלטתו המפורטת של בית המשפט מיום 1.4.2012 מדברת בעד עצמה. המשפט אכן התארך אך הדבר נובע במידה רבה מהתנהלות הנאשמים ועל כן, אין להם אלא להלין על עצמם. נראה כי מטרת המשיבים היא ליצור סחבת ש'תאלץ' את בית המשפט לשחררם. עליהם להבין כי 'טרפוד' ההליך לא יצלח. המשפט מתקדם, נוכח האילוצים שהציבו המשיבים, בקצב איטי". היא החליטה להאריך את מעצרם של בראנס, עזרן ושבת ב-110 ימים.
