מחרוזת אלקטורלית ללא חוליות אידיאולוגיות מעגל נסגר. וממש כמו שזה התחיל, כך זה נגמר. גראוצ'ו מארקס אמר פעם: "התחלתי את חיי מאפס, ולקח לי שנים להגיע לשום דבר". מן הידועות היא כי ה-1 שואב את כוחו ממספר האפסים העומד אחריו, אך מה קורה אם בראש האפסים עומד אפס מאופס?
והנה, פחות משבע שנים טובות מאז הקמתה, צוללת קדימה אל טווח האפס, ותופסת מקום לצד אחותה התאומה מפלגת העצמ(א)ות. אם פתחנו בגראוצ'ו מארקס, זה כנראה המקום להוסיף עוד פנינה מבהיקה שתתאים למחרוזת האלקטורלית של חסרי החוליות האידיאולוגיות: "אלה העקרונות שלי. ואם הם אינם מוצאים חן בעיניך... טוב, יש לי גם עקרונות אחרים".
עדר שאינו רואה, ובקרוב גם לא יירָאֶה לא. הם לא ירדו למחתרת, והם לא נעלמו מהבימה הציבורית בגלל הבושה. אין להם בושה, ומעולם לא הייתה להם בושה. הרי הם כולם עזבו "בית אידיאולוגי" והצטרפו לשורות קדימה כאשר הבינו שהמפלגה הזו נועדה על-ידי מקימיה להיות "מפלגת השלטון".
חיים רמון טוען לכתר "מי שזיהה", אריק שרון היה "מי שהקים", וכל היתר היו טרמפיסטים שהזילו דמעות תנין על עזיבת "בית אידיאולוגי", תוך הצטרפות בריצת אמוק לקטר האלקטורלי הדוהר של אריק שרון.
עטיפת אחת הביוגרפיות על אריק שרון, מעוטרת בדמותו האוחזת גדי צעיר בידיו החסונות, ועליה נכתב: "הרועה". היום, שנים לאחר שהרועה נרדם, העדר תועה באחו, טועה בדרך ומחפש שטחי מרעה בשדות זרים. העדר מחפש כעת לשווא רועה חדש. זהו עדר שקובץ יחדיו בזכות הרועה, ועכשיו, העדר הופך, בכל רגע חולף, לעדר שאינו רואה ובקרוב גם לא יירָאֶה.
"ציידים מימין" הכבשים של אריק שותקות כעת. אין להן מה לומר. אלה הם רגעי מבוכה, ממש בדומה לרגע של ביקור בבית שכול במסגרת "שבעה". כל מילה מיותרת. הכבשים מוכות דֶבֶר, ואין על מה לדבר. מרגע שמישהו פותח את הפה ועד שהוא משמיע הברה, כבר ירד עוד מנדט, הלכה עוד כבשה.
שאול השועל לא חדר אל הכרם דרך הגדר באישון ליל ובחשכת החור השחור האידיאולוגי של העדר. שאול השועל ערך את המסע שלו לאור היום ובאין מפריע. הכבשים הזמינו אותו פנימה אל הכרם, פשוט כי הן מאסו במזון האידיאולוגי של המדבר האופוזיציוני, ורצו לאכול ענבים מן הכרם הקואליציונית. אשכולות בריאים, עסיסיים, מתוקים.
אלא ששאול השועל נכנס לכרם ואכל ענבים להנאתו לא רק על מזבח תאוותו השועלית, אלא בזכות תאוות הכבשים עצמן, שהשתלבה יפה בתאוותו שלו. בהיעדר שיקול דעת, אידיאולוגיה, ראייה מפוכחת של המציאות, שאול השועל הוליך את הכבשים של אריק, במתק שפתיים, אל שדה המוקשים של ביבי. זה היה מסע מר ונמהר של "הכל כלול", ענבים קואליציוניים כפי יכולתך, וסופו של המסע היה עדר כבשים רץ אל השוחט האלקטורלי. זה היה הטרף הכי קל שחבורת העיט הימנית הייתה יכולה לחלום עליו.
ביבי מלך השווארמה: כבש בחינם בקרוב מאוד, יגלו הכבשים של קדימה, את מה שכל אדם יודע החל ברגע שגילה את מיניותו - החלטות שמתקבלות בשעת זיקפה מביאות לתוצאה שלא בהכרח נצפתה מראש. העיוורון למציאות הזו והתאווה לענבי הכרם הקואליציוניים, גרמו לעדר הכבשים לחבק את ההבטחות לשלב א', ב' ו-ג', מפי האדם שבספר 'אלפוני' שלו האות א' הייתה 'אני', והאות ב' הייתה 'בנימין'.
צ'קים הוא יודע לכתוב, אבל כאשר מגיעים לשלב המשיכה מהחשבון, שם הוא מגלה הצטיינות יתרה בלמשוך זמן. כאשר דובר על מגרון, אמר ביבי ש: "החלטות בית המשפט יש לכבד". בנוגע להחלטה בעניין גבעת האולפנה, האמרה כבר קיבלה את הפועל "נחשוב". עובדי הקבלן שאול, כל 28 מהם, נחשבים על-ידי ביבי כפועלים זרים.
כל עוד הם מנקים בתים אצל שר הביטחון או מחליפים חיתולים לבוגרי שבט נתניהו, הם יקבלו משכורת בזמן. אבל כאשר ירצו לפדות את ההמחאה שרשם לפקודת שאולי שירותי שמירה אבטחה וניקיון - הם יגלו שהזיקפה המוקדמת שלהם למראה זירת הקואליציה, תגרום להם גם לפליטה מוקדמת, וגם לקלון של אימפוטנציה אלקטורלית.
שתיקת הכבשים שתיקת הכבשים כעת אינה מפליאה. כעת המתח בשיאו, הקלפים נטרפו, יש ענבים אבל לא מספיק בשביל כל הכבשים, והדינאמיקה הפנימית מתחממת. מי יזכה בענבים ומי יסתפק בלראות את האחרים אוכלים ענבים. איזה אשכול יקבל מי, ולמה. את מי צריך לחתוך "דאקן-דאקן" בשביל לקבל קצת "טעמן", ואצל מי לעזאזל הטחינה? מי גנב את העמבה?
רק חבורת גנבים שחייהם תלויים בפריט הגנוב יכולים לשנוא זה את זה ועדיין לשמור זה על גבו של זה. זוהי הקלאסיקה של תלויים זה בזה לעומת תלויים זה לצד זה. אבל הצרות מתחילות כאשר הגניבה התרחשה, האזעקה הופעלה, הבלשים בפעולה. עכשיו שותקים. הכבשים שרצו לנהל מדינה ממלאות פיהן מים למראה המאכלת של ביבי השווארמאי.
מי שחשב שמחלת הפה והטלפיים פוגעת רק בבקר, צריך כנראה לחזור למעבדה ולבדוק שוב את החישובים. כל דקה עולה כבשה אחרת על השיפוד הקואליציוני, אבל הפה סגור והטלפיים אוחזים חזק בקרנות המזבח. המוסר של הגנבים מאפשר להם לריב על אופן חלוקת השלל, להפיל זה את זה בפח, להלשין ולהפוך לעדי מדינה, רק לאחר שהשלל כבר בידיהם. לא רגע אחד לפני כן. ולכן השתיקה. אבל השתיקה יפה לחכמים, לא לגנבים.
האתגר הגדול ביותר שלנו, הבעלים החוקיים והבלעדיים של הסחורה הגנובה, הוא שלפני שהגנבים האלה יהפכו ל"עדי מדינה", הם יעדיפו לעשות מאיתנו "אדי מדינה". הם יעדיפו לסכן אותנו עד כדי אשליות גרעיניות וסכנה לאומית של צלייה, רק כדי להימנע מבחירות ותלייה.
"שָאוּלִים עליך ישראל".