דניסה קומנסקו היא אורחת שלנו, כאן בבית הסופר, משכן אגודת הסופרים העברים. זכות היא לנו לארח משוררת דגולה, עורכת ומתרגמת מן השורה הראשונה, ובשם אגודת הסופרים העברים אני מברך אותה בברכה העברית - ברוכה הבאה! . תודה לפרופסור רירי מנור על עריכת הערב, ברכות לכל המשוררים שיקראו משיריה בערב, לנציגת מכון התרבות הרומני על השתתפותה.
דניסה קומאנסקו זכתה להישגים ספרותיים רבים במולדתה רומניה - והאנתולוגיות בעריכתה זכו לשם ולתהילה. שירתה והכרכים הספרותיים בעריכתה זכו לפרסום ברחבי תבל, ותורגמו לשפות רבות. הופעותיה בקונגרסים ספרותיים זכו להערכה רבה, ובארצה רומניה כיהנה כמזכירה כללית של איגוד פא"ן הרומני, כמו-כן כיהנה כחברה בוועד המנהל של אגודת הידידות לקשרי התרבות בין רומניה לאירלנד, וכן כחברה בפרלמנט האירופי לתרבות.
שירתה של דניסה עשירה ומרתקת, שירה שכובשת את הלב. עלינו לזכור שבמשך שנים בתקופת המשטר של צ'אושסקו לא ניתן היה לפרסם ברומניה ספרות חופשית אלא ספרות מגויסת. המשוררים והסופרים ברומניה המשיכו לכתוב שירה, ולמרבה הפלא העם ברומניה המשיך להעריץ שירה ומשוררים. כשאני קורא בשירתה של דניסה, אני מוצא בכתיבתה כישרון לבנות מפלסים של משמעויות, להותיר אותנו סקרנים לגלות את המובנים התת-קרקעיים החבויים מתחת לרובד הנגלה.
תקופה ארוכה של יצירה וכתיבה בתקופה של משטר אפל חידדו בדניסה ובחבריה המשוררים את הכישרון לנצח באמצעות השפה והשירה את שלטון החושך. דניסה מוכיחה לנו בשירים רבים את היכולת לשלוט באוצר הלשון והמשמעויות של הלשון - ובדרך לא דרך להוביל אותנו אל הרבדים הנסתרים.
אביא כמה דוגמאות: בשיר שלה 'חזרה מהגלות' יש מעבר מזמן לזמן, מתקופה לתקופה. יש מתח בין היומן של אז לאינספור יומנים שנוצרו מעבר ליומן הישן, והתחושה של המשוררת היא אמביוולנטית ביחס לקשר בין הזמנים, לקשר בין היומנים. היא כותבת: "ביום לא העזתי להתקרב אליהם, כאילו אינם שייכים לי".
עוצמות השירה אינן חדלות, יש להן דרך להכות את השאוֹל, כוח חיים שמנצח את הגלות ומביס את המוות.
דניסה כותבת:
"בבוקר, באור הנדמה כמגרש את המוות, אנו ממלאים בלי פחד קרום אחרי קרום בכל פעם שדף כתוב נהפך אורפאוס מסב מבטו". התרגום של השיר הוא פרי ידיה של מרלנה בראשטר.
יש בשירתה דינאמיקה בלתי פוסקת של מעבר מרובד נגלה לרובד נסתר, והחלחול הזה בין השכבות הופך את הקריאה למסע מרתק, לחוויה נפשית ואינטלקטואלית כאחת. כך, למשל, בשיר 'אלגיה לכובען' אנו רואים את המעבר ממציאות למציאות, ממשמע אחד של מלה למשמע אחר:
"אתה חפרתָ מנהרה בשלג כשמרחוק נשמע תקתוק לב זעיר אתה נרתמת למזחלת ואני גלשתי מרֶחם אמי לרחם הטרי השלג נשא אותי בבטנו כפינגווין מְדַמם". הגלישה השירית מרחם אחת לרחם אחרת מסופרת תוך כדי תקשורת רוחנית מופלאה - האוהב חופר לאהובה מנהרה בשלג. ההתחברויות הן דרך מחילות נסתרות, ואין פלא שהכובען שאליו היא פונה, עוטף אותה במעטפת ערטילאית:
"וכיוון שחשבת שהטמפרטורה/ אינה מתאימה לי, עטפת אותי בהילה דקה שהיא/ כוחך".
כמי שלמד קבלה ומיסטיקה בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית, קל לי להתחבר לדו שיח רוחני זה. לפנינו שורות חזקות, שיודעות לנהל דיאלוג בין רובד גלוי לרובד נסתר, שורות כאלה שובות את לבי. שירה זו חוצה גבולות, חוצה תרבויות.
דרך השירה של דניסה היא דרך שיודעת לחבר בין זמנים, בין מהויות, בין שכבות שונות בנפשנו. אני נזכר בפסוק מספר משלי. במשלי כתוב: שלושה המה נפלאו ממני: דרך הנשר בשמיים, דרך נחש עלי צור דרך אוניה בלב ים ודרך גבר בעלמה. ואפשר להוסיף גם שורה נוספת- דרך השיר לנשמה.
כשקוראים שירה כה נשגבת, מבינים מדוע זקוקה נשמת האדם לשיר. מדוע יש מקום לשירה בעולמנו.
שירתה של דניסה היא תשובה קסומה, שירה שעוטפת אותנו בהילה דקה, וזה כל כוחה.
ברוכה הבאה לביתנו, לבית הסופר.
