רכבת הרי החלל. כך נקראת אחת מרכבות ההרים המשוגעות ביותר בדיסניוורלד. הנוסע מיטלטל בעלטה מצד לצד. עליות, ירידות, פניות והיפוכים, ואפילו את בן זוגך לקרון אתה בקושי רואה. הקטע המפחיד ביותר הוא טיפוס אינסופי של הרכבת במתלול בן תשעים מעלות, ואז צלילה אדירה מטה במהירות בלתי נסבלת.
לא הייתי מעולם ברכבת הזו, אבל כן דהרתי ברכבת הרי החלל המטורפת של הפוליטיקה הישראלית. כלומר בכנסת ובוועידת הליכוד. רגע אחד הרכבת שעטה במעלה מערכת בחירות לחוצה, ורגע אחר כך התהפכה על ראשה במדרון אחד התרגילים הפוליטיים המבריקים ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית.
כדרכו של כל תרגיל, אי-אפשר להיות בטוחים בהשלכותיו הסופיות על דעת הקהל. ובכל זאת, בטווח הקצר והבינוני את המפץ הגדול של הפוליטיקה הישראלית חולל
בנימין נתניהו בשבוע שעבר, ולא שרון בהקמת קדימה לפני שש שנים. דברים לא ישובו לעולם להיות כפי שהיו. רק המהפך של 77' שני לדרמה הפוליטית-ממשלית שהחלה בימי האבל על בנציון נתניהו והסתיימה בזוג ביבי-מופז היוצא חבוק מותניים ממסיבת העיתונאים. חודשים ואולי שנים יחלפו עד שיפנימו את השינויים הפוליטיקאים והסובבים אותם, קרי העסקנים, הפקידים, העיתונאים וכמובן הציבור. אשר לציבור, הוא כנראה לא ממש עיכל מדוע הולכים לבחירות, ולבטח יתקשה להבין מה הצידוק הענייני לביטולן.