נולדתי בירושלים בבית החולים "הדסה" שעל הר הצופים בינואר 1946. אני דור ראשון בארץ, והוריי - חנה ויוסף סיאני ז"ל - עלו מתימן לארץ ישראל עם בני משפחותיהם. כמו בני ישראל, חצו הם את המדבר ברגליהם, כשציודם הדל הועמס על גב חמורים וגמלים. בדרכם לארץ האבות הנכספת, היו נתונים לסכנת חיים וסבלו מהתנפלויות של כנופיות לסטים מוסלמים שהיכו אותם וגזלו את המעט שהיה להם. אחרי ימי נדודים רבים במדבר, הגיעו תשושים וחולים למצרים, מותירים אחריהם בני משפחה אשר לא שרדו את המסע ומתו בדרך. במצרים, חיו כשלוש שנים ועלו ארצה. עם הגיעם לארץ האבות הנכספת, קבעו מושבם בירושלים בשכונת "נחלת צבי" (על שֵם הנדיב מוריס הירש), הסמוכה ל"מאה שערים". כשנולדתי, כבת בכורה במשפחה, לא חדלה אמי להתפעל מעצם העובדה שנולדה לה בת בירושלים, בירת הנצח של ישראל. ואילו אני, זכיתי בירושלים "כפולה": ירושלים של מטה וירושלים של מעלה. משורר ייקרא הכותב שיר על ירושלים עד עתה כתבתי סיפורים רבים על חַיי בירושלים של שנות החמישים, שחלק קטן מהם הוצאתי לאור בספריי: "שושנות לנצח" ו"טיפת סחוג בדלי של חלב", ולשירה לא נטה לבי. והנה, בפרוץ האביב קרה לי נס! מצאתי עצמי כותבת שירה. כנראה ששרתה עליי רוחה של "ירושלים של מעלה" ונטתה לי חסד. בין השירים הראשונים שכתבתי היה שיר על ירושלים - שכן, אם כתבת אלף שירים ואף לא שיר אחד על ירושלים - אין אתה נקרא "משורר"! נפעמת הבטתי על מילות השיר ולא האמנתי שאני כתבתיו. ביום חגיגי זה, אני מבקשת לשתף אתכם בשירי המרגֵש על ירושלים, לכבוד "יום ירושלים". חג שמח לכם ולבני ביתכם! דִמעת ירושלים ירושלים של מטה ניצבה מול הראי, הביטה בדמותה חרש ושאלה: "ראי ראי, היש יפה ממני בתבל? "כן", ענה הוא בצליל כסף "יפה ממך היא ירושלים של מעלה. רגלֵיי מלאכים לא טימאו עפרה השמיימי ונגינת הנבל של דוד המלך זְהוב התלתלים נשמעת ונישׂאת בזכּוּתה וממלאה את השמים במֵי ורדים. ואילו אַת, ירושלים, הוכתם עפרך הזהוב בדם, אבני מקדשייך נופצו בידי זֵדים ואוויר הררייך הצלול כיין נמלא בזעקות מנוצחים". נכלמה ירושלים של מטה ודמעה טיהרה עינה. "נִצרי דמעתך, ירושלים, כי עת שמחה היא לך ובאה גאולתך. ניחַם אלוהים על מעללייך ושַב לבו אלייך כבראשונה. אשת חֵיק אַת לו ונזר עדִי מלכותך, 'ירושלים של זהב', ישִׂיב לך ב"יום ירושלים".