חשבתם שרק הפרקליטות והמשטרה מפשלות בהגשת כתבי אישום? ובכן, הן ממש לא לבד. ראו את הסיפור הבא, בו עשה משרד התמ"ת את כל המחדלים האפשריים, אשר הסתיימו כמובן בזיכוי הנאשמים - לאחר לא פחות משמונה שנים של עינוי דין.
ביוני 2004 ערכו מפקחי משרד התמ"ת ביקורת בחברת סופר נירוסטה באשקלון וקבעו, כי היא מעסיקה בעבודות רתכות חמישה
עובדים זרים בלא שיהיו להם חוזי עבודה כדין. הביקורת נמשכה שלוש שעות, אך הפרוטוקול המתעד אותה מחזיק 28 שורות בלבד. הכיצד? פשוט מאוד: הפקחים טרחו לרשום רק את שנאמר בדקות האחרונות של הביקורת.
סלומון ממן, מנכ"ל סופר נירוסטה, אמר למפקחים שהעובדים מועסקים באמצעות חברת כוח-אדם והיא אשר חתמה על החוזים איתם. כאשר נשאל אם יש לו חוזים, השיב כמובן בשלילה. אך המפקחים רשמו רק את החלק האחרון של דבריו, התעלמו לחלוטין מהחלק הראשוון של דבריו ובכך פתחו מסע בן שמונה שנים שהסתיים רק עם זיכוים המוחלט של ממן והחברה, אשר יוצגו בידי עו"ד ליטל וקנין.
ממן לא היה ראש קטן. אחרי הביקורת הוא פנה לחברת כוח האדם, שם התברר לו שלמעשה הוא שחתם על החוזה עם העובדים. ממן מיהר והעביר את החוזים לידי משרד התמ"ת, וסבר לתומו שבכך הוכיח שפעל לפי החוק. משרד התמ"ת חשב אחרת, ובינואר 2005 הודיע לסופר נירוסטה שהוא מטיל עליה קנס מינהלי. החברה וממן ביקשו לבטל את הקנס, ולאחר ארבעה חודשים נדחתה בקשתם והם ביקשו להישפט. כתב האישום הוגש ביוני 2010 - שש שנים לאחר האירועים וחמש שנים לאחר הבקשה להישפט. את התמ"ת ייצג עו"ד סרגיי מורין.
שתיקה צורמת של התמ"ת מכאן - רשות הדיבור לשופט בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע,
יוסף יוספי: "לאורך כל חמש וחצי השנים שחלפו מיום המצאת החוזים למאשימה ועד להגשת כתב האישום, לא ידעו הנאשמים מדוע המאשימה ממשיכה בהליך למרות שהומצאו לה חוזי העסקה. לבית הדין הוגשו כל פניות הנאשמים אל המאשימה, בהן פירטו הנאשמים את טענותיהם, לפיהן החוזים הומצאו למאשימה וכי אין מקום לקיום הליך בנושא.
"אל מול פניות אלה של הנאשמים, צורמת שתיקת המשימה, שלא טרחה להשיב לנאשמים, והותירה אותם אל מול חוסר ודאות, ובאי ידיעה באשר לקיומו של ההליך. היה ראוי, כי המאשימה תשיב לנאשמים על מכתביהם, ותסביר מדוע היא ממשיכה בהליך, שעניינו אי קיום חוזי העסקה, למרות שהומצאו לה חוזי העסקה. המאשימה לא עשתה כן, התחפרה בשתיקתה במשך שנים, ולבסוף הגישה כתב אישום על סף תקופת ההתיישנות, מבלי שהנאשמים מבינים מדוע הוגש כתב האישום.
"ויותר מכך, גם לבית הדין לא הסבירה המאשימה את עמדתה. בכתב האישום נטען, כי הנאשמת לא התקשרה עם העובדים בחוזי עבודה בכתב. הא ותו לאו. לא הייתה בכתב האישום כל התייחסות לחוזים שהנאשמים המציאו למאשימה חמש וחצי שנים עובר להגשתו, וממילא לא נטען בכתב האישום מדוע חוזים אלה אינם תקינים לגירסת המאשימה. בכך יש משום ליקוי בכתב האישום, שמעבר לקיומו גם הביא להתמשכות ההליך שלא לצורך. בנוסף, יש בהתנהלות המאשימה משום פגיעה בזכות הנאשמים להליך הוגן; מאחר שההליך התנהל מבלי שהנאשמים יודעים מדוע גירסתם אינה מתקבלת, ומדוע ההליך מתנהל לאחר שהמציאו חוזי העסקה".
ביהמ"ש יכול היה לחייב בהוצאות אם חשבתם שהמפקחים שערכו את הביקורת יסירו את עננת האי-ודאות - טעיתם. בעדותם התברר שהם כלל לא ראו את החוזים ששלח ממן למשרד התמ"ת. אחד מהם, אבי ישראלי, אפילו לא חשב שיש בעיה כלשהי בכך: "אני לא ראיתי את החוזים שהוגשו. אתה מראה לי אותם כעת, אני מעיין ותשובתי היא שתפקידי הוא לא לסתור ראיות". לעומת זאת, כאשר נחקר ממן בחקירה נגדית, המשיך התמ"ת להתעלם לחלוטין מכל מסכת הראיות וכלל לא שאל את ממן על נסיבות חתימת החוזים.
יוספי אומר שהוא מביע את מורת-רוחו מהתנהלות משרד התמ"ת, אך לא עושה רושם שזה יזיז במיוחד למישהו. יוספי גם נמנע מלנקוט את הצעד המעשי היחיד שיכול היה לעשות: לחייב את המדינה בתשלום הוצאותיהם של ממן והחברה שבניהולו. מורת-רוח שכזו, שאין בצידה אפילו סנקציה סמלית, לא תביא לשינוי התנהגות התמ"ת ובוודאי לא תביא לבדיקה מי אחראי לסדרת הכשלים הקשה הזו.
