סין כמופת לממשל יעיל

סין היא באמת לא מה שחשבתם. חל בה שינוי תהומי מאז המהפך השלטוני שחל בשנת 1980 על-ידי דנג שיאופינג, שהצליח להעלות את רמת החיים של הסינים בערים ובכפרים, גם באזורים הפריפריאליים ביותר. הוא נמנע מלגנות את מאו ומורשתו הקומוניסטית האבסולוטית אשר בלמה יכולת פיתוח ברמה של הדמוקרטיות המערביות, אך למעשה שינה את דרכו של מאו בצורה משמעותית. דנג פתח במדיניות של רפורמות כלכליות ופתיחות בסין ("גייגה קייפאנג") שהחלה לשנות את מבנה הבעלות הריכוזי על הקרקעות באזורים הכפריים, ולאחר מכן צמצמה את השליטה הממשלתית בכלכלה בכלל ובתעשיה בפרט. הוא קבע "אזורים כלכליים מיוחדים", שבהם משקיעים זרים יוכלו לפעול ללא הגבלות ממשלתיות משמעותיות, שהפכו למעשה לאזורי כלכלה קפיטליסטים מלאים. בעשר השנים האחרונות, ובמיוחד בשנה-שנתיים שחלפו, הביאה מדיניות זו לפיתוח כלכלי אדיר ולקידומם של מיליוני תושבים סיניים, למרות שהטוטליטאריות עדיין שולטת ברמה. רק כדוגמה: הו ג'ינטאו, העומד בראש הרפובליקה העממית של סין, הודיע שהוא איננו רואה עצמו כראש המדינה אלא כמנהל כללי של מפעל גדול. זה מזכיר לי את ניר ברקת, ראש העיר ירושלים, הנוהג להתבטא ממש במילים אלה. שניהם רואים את עיסוקם לאור עיקרון WIN-WIN, לפיו במלחמה העסקית לא חייבים להיות מנצחים הגוברים על המפסידים, אלא שאפשר ורצוי להביא למצב בו כל הצדדים מרוויחים ומנצחים, בדיוק כמו בעסק כלכלי מצליח. התוצאות הטובות אינן מאחרות לבוא, גם בסין וגם בבירת ישראל שזה עתה מלאו 45 שנים לאיחודה.

ואכן מי שמסייר היום בסין חוטף מהלומה נוכח הסדר והדיוק המופתי על כל צעד ושעל. אתה יכול לעזוב חפץ במקום ציבורי ואיש לא יעלה על דעתו לגעת בו גם לאחר זמן ארוך. סדר ודיוק מופתיים בתחבורה הציבורית - אוטובוסים, חשמליות, רכבות ומטוסים. אתה עד לתשתית של רשת תחבורה מודרנית מהירה להדהים, מדויקת ודייקנית, המקצרת מאוד את המרחקים העצומים ממרכזי ערים לפריפריה, עם רכבות-קליע הטסות במהירות 310 קמ"ש על גשרי ענק ומִנהרות החוצים הרים נישאים וערוצים עמוקים. השפע והיופי האסתטי למהדרין ניכרים בכל פינה. פארקים מטופחים נרחבים זרועים בכל מקום, בהם מתעמלים המוני תושבים, רוקדים ושרים מדי בוקר. שדרות פרחוניות מטופחות נמתחות לאורך מאות קילומטרים, עם שיחים ועצים גזומים למשעי. בכל מקום נראים מנקי רחובות השכם בבוקר, בגנים עובדים רבים בדילול עשבים שוטים וגיזום. המונים רוקדים בכיכרות מדי ערב. במרכזי הערים מתנשאים מכל עבר גורדי שחקים ענקיים, מתהדרים בארכיטקטורה ובכמות המתחרים בניו-יורק ובלונדון, ועוד המון מגדלי ענק מצויים בבנייה. התאורה הצבעונית בלילות נדמית כפנטזיה מבית היוצר של דיסני והוליווד. מגדלי דירות ענקיים מוקמים בפרברי הערים והכפרים, אליהם מגיעים מי שגרו בשכונות עוני במרכזי הערים הנמחקות מעל האדמה ברגע שתושביהן עברו לגור באותם מגדלי הדירות שנבנו למענם, כשסביבם פארקים מטופחים, גני ילדים, בתי ספר, מרכולים וקניונים שהקמתם מסתיימת עוד לפני האִכלוס. במקום אותן שכונות עוני שנמחקו מהיסוד מוקמים מגדלי משרדים בהם מתנהלת פעילות עסקית אדירה. משיחות עם המדריכים המקומיים וסתם אזרחים, מתברר שהאזרח העובד כשכיר פטור מתשלום מיסים וכל צרכיו בחינוך, ברפואה ובמגורים ניתנים לו חינם. המִמשל המקומי דואג גם לעיסוקי הפנאי של תושביו. מדריכים בריקוד, זמרה ונגינה, התעמלות וספורט נשלחים בבקרים ובערבים לכיכרות ולפארקים, בהם המוני תושבים מבלים את זמנם עד השעה 11 בלילה. יש גם חיי לילה צבעוניים עם מועדונים ואולמות המציעים הופעות מסורתיות ומודרניות מרשימות, ובתי-תה המציעים בידור מסורתי גם הם. אין שם כמעט אלימות, מאחר שמוטלים עונשים כבדים על כל עבירה - פעוטה כגדולה. למרות שחוקי התנועה הם רק המלצה ועל-אף שבצמתים ובדרכים הנהיגה נראית לנו בלתי אפשרית והמון רכב דו-גלגלי ממלא את שולי הדרכים - בכל זאת התנועה זורמת כהלכה, נוסעים במהירות נמוכה וכמעט אין תאונות.

כל הפיתוח המודרני הזה המתנהל בסין, דווקא האיץ את החינוך למורשת הסינית המפוארת, החל בגיל אפס, מה שגורם לגאווה לאומית ולתחושת סיפוק עמוקה שאין לה תקדים בהיסטוריה הסינית. שכן לצד גורדי השחקים עודם נטועים שרידי ההיסטוריה המפוארת בדמות פגודות עץ עתיקות, ארמונות מלכותיים וקברים מפוארים, גנים סלעיים מסורתיים, חומות ומִבנים מימי הביניים ונופים מרהיבים. סין מצליחה להתמודד עם הרצון לשמר את עברה ובאותו זמן גם לספק את שאיפת תושביה לחיים נוחים ומודרניים. עם זאת צריך להודות שיש שם הגבלה על זכויות הפרט. כך למשל הידקה לאחרונה ממשלת סין את הפיקוח על רשתות הטלוויזיה המקומיות והרחיבה את המגבלות על שידורן של תוכניות זרות ואף תקשורת אינטרנט, בניסיון לרסן השפעות זרות שליליות. המשטר הסיני חושש כי "כוחות זרים עוינים" מנסים "למַעֲרֵב" את סין ולפלג אותה באמצעות השפעה תרבותית, ויש ניסיון לאכוף מחדש את הערכים הסוציאליסטים למול הקריאות לקדם בסין ערכים אוניברסליים כמו חופש הביטוי, שנתפש בעיני השלטון כ"רעיון מערבי". אולם עם ההצלחה אי-אפשר להתווכח, ונראה שממשלת סין מצליחה לגרום לתושב הממוצע לחוש שהוא יכול להשיג לעצמו יותר ממה שיכול היה בעבר. יש לא מעטים בינינו הסבורים שיש יותר מדי חופש דמוקרטי בישראל ושצריך מִשטר דיקטטורי גם אצלנו כדי שאפשר יהיה להכניס סדר ומִשטר בבלגן הישראלי החוגג, הרצוף אִלתורים וכיבוי-שריפות, במקום תכנון וביצוע מסודר ומדויק שעשויים למנוע פריצתן של השריפות הללו. ההשקפה הליברלית שלי גורמת לי להירתע מדיקטטורה נוסח סין בישראל. זה - לא, אם תשאלו אותי. אבל מאידך-גיסא מאוד רצוי היה להעניק יותר סמכויות לרשות המבצעת ולמנוע מהרשות המחוקקת ומהרשות השופטת לבלום אותה, וגם להבטיח שמשך כהונתה לא יפחת מחמש שנים. במקביל צריך לאפשר תחרות חופשית במשק ולצמצם מעורבות ממשלתית עד למינימום הכרחי. איך לבצע זאת בפועל ומהי בדיוק שיטת המִמשל הרצויה בישראל? התשובה לכך ארוכה, מורכבת וראויה למאמר נפרד.