דניאל חייק, עורך המהדורה הצרפתית של העיתון 'המודיע', סקר למעננו את המועמדים. נראה שהמוכר בין כולם, לדידו של קורא העיתונים הישראלי, הוא המועמד העצמאי פיליפ קרסנטי, חושף עלילת הדם של רשת הטלוויזיה הצרפתית פראנס-2 המזינה זה למעלה מעשור את האנטישמיות הבינלאומית, עלילת מוחמד א-דורה. "קרסנטי הפך את זה לפרויקט חיים", אומר חייק, "והוא מקווה שפרסומו וההערכה כלפיו יעזרו לו להיבחר. הוא סגן ראש עיריית ניווי, פרבר פריזאי הנחשב לעיר הכי עשירה בצרפת; סרקוזי היה שם ראש עיר. במערכה הזאת, הוא מזוהה עם הימין הישראלי". כסגן – כלומר כמועמד להיות ממלא מקומו באספה הלאומית – הציב קרסנטי מועמד איטלקי; באיטליה נמצא ריכוז המצביעים השני בגודלו במחוז, אחרי ישראל, וצפוי שם שיעור הצבעה גבוה. גם למועמד העצמאי הנוסף, ז'יל טייב, יש קשר לימין הישראלי: הוא פעיל ותיק בתנועת בית"ר בצרפת. הוא גם סגן יושב-ראש הארגון של יהודי צרפת, הקונסיסטואר. חייק: "טייב הוא פעיל קהילתי ותיק ומוצלח, ופעיל ציוני דינמי וחכם, אבל מסופקני אם זה הופך אותו לפוליטיקאי צרפתי טוב במיוחד. הוא כל הזמן ממריץ את הציבור לתרום לצה"ל – ופתאום מדבר איתך על הבחירות לאספה הלאומית של צרפת. בעיה נוספת, של קרסנטי ושלו, היא שבאספה הכללית בצרפת אם אינך נתמך בידי מפלגה אין לך שום השפעה. שום הצעת חוק של נציג עצמאי לא התקבלה באספה הלאומית". נציגתו של סרקוזי היא פעילת מפלגתו ואלרי הופנברג, יהודייה צרפתית עם משפחה בארץ. "זה שסרקוזי קיבל בארץ בבחירות לנשיאות 92 אחוז מהקולות", אומר חייק, "לא אומר כלום, כי הפעם יש מועמדים שנמצאים ימינה מהופנברג מבחינת ישראל. היה לה תפקיד ב'תהליך השלום' (היא הייתה שליחתו של סרקוזי למזרח התיכון. צ"ק). מה שכן, מכל המועמדים היא הפוליטיקאית המנוסה ביותר". המועמדת הסוציאליסטית, מועמדת מפלגתו של הנשיא הנבחר פרנסואה הולנד, היא עו"ד דפנה פוזננסקי בן-חמו, תושבת ישראל זה ארבעים שנה. פוזננסקי היא כבר עתה נציגת הצרפתים תושבי ישראל בגוף צרפתי מייצג – 'אספת הצרפתים תושבי חו"ל', גוף שמתוכו נבחרים שלושה עד ארבעה חברים בסנאט, הבית העליון של הפרלמנט הצרפתי. "היא עשתה פה קמפיין מעניין", אומר חייק, "והטענה שלה היא 'מה שעשיתי באמצעו הנציגים בסנאט, תנו לי לעשות עכשיו בעצמי באספה הלאומית. היא כבר יודעת את העבודה, והצרפתים בארץ מכירים אותה יותר מאשר את הופנברג וקרסנטי. מצד שני, אף אחד פה בארץ לא אוהב את הסוציאליסטים". עד לפני שבועות ספורים היה מועמד יהודי נוסף, לפחות לטענתו שלו (חייק: "לא כולם מאמינים לו"): מישל טוריס, איש החזית הלאומית, מפלגת הימין הקיצוני של מארין לה-פן. לה-פן הדיחה אותו והציבה במקומו מועמד אחר, לא יהודי – לדברי חייק, מפני שטוריס הביע תמיכה בזכותה של ישראל על יהודה ושומרון, בניגוד לעמדת המפלגה.

בארץ שהה השבוע המועמד ז'יל טייב. התרוצץ בין הריכוזים של עולי צרפת. ירושלים, תל אביב, נתניה, אשדוד, רעננה ועוד. "אפילו חילקתי פלאיירים בכיכר המרכזית בנתניה", הוא מספר. טייב בן ה-55, אב לשניים, הוא רופא שיניים המתגורר בפריז. הוא הקים את עמותת RSI המסייעת לישראל ולצה"ל בסכום של כ-2 מיליון דולר מדי שנה. כן שימש טייב בשנים האחרונות סגן ראש ארגון הקהילה היהודית בצרפת. לדברי דוברו בישראל דניאל כהן, טייב היה בצעירותו פעיל נערץ בתנועת בית"ר, שפעל נגד קבוצות ניאו-נאציות בפריז, "ועם השנים הוא הפך להיות אחד הדמויות המרכזיות ביותר בקהילה, במיוחד בתחום הקשר עם ישראל". טייב נתון השבוע במרתון של חוגי בית ושיחות עם מצביעים פוטנציאליים בכל רחבי הארץ. הוא מלווה בפמליית חברים ותיקים שנרתמו לסייע לו פה. אחד מהם הוא אבי זאנה, אב שכול מירושלים, חובש כיפה סרוגה, מועמדו של טייב לתפקיד סגנו. טייב נכנס עם פמלייתו למסעדה הירושלמית שאנו נפגשים בה. איש גבוה עם חיוך של מיליון דולר, לבוש במיטב האופנה הצרפתית. "הציעו לי כמה פעמים לייצג את המחוז שלי בפריז", הוא מספר, "אבל סירבתי. עכשיו החלטתי להתמודד כי נוצרה הזדמנות לייצג את העם היהודי בפרלמנט. אומנם יש שם צירים יהודים, אבל הם לא מרגישים שהם מייצגים את הקהילה היהודית, וזה לא מה שמאפיין אותם. אני מגיע לכתחילה כאיש הקהילה היהודית". הוא מאמין שסיכוייו טובים. לדבריו ניסה לערוך סקר בין המצביעים הפוטנציאליים במדינות המחוז, אך רובם לא שיתפו פעולה ואין לדעת מי מהם בכלל נרשם להצבעה.

במי תמכת בבחירות האחרונות לנשיאות?

"אני לא תומך באף אחד במוצהר. אעבוד עם מי שצריך. אבל כשאני רואה את השמאלנים הקיצונים האנטי-ישראלים שמצטרפים לפרנסואה הולנד, זה עצוב מאוד. הדיבורים שלהם נותנים כוח לאנשים כמו מוחמד מראח, המפגֵע מטולוז, להרוג יהודים". חבריו של טייב סביב השולחן מסבירים שחבר פרלמנט צרפתי הוא בעל מעמד גבוה במיוחד. "לכל חבר יש נהג צמוד ולשכה וגישה לכל מקום ונושא. הוא גם יכול לבקש ועדת חקירה בכל תחום. במידה מסוימת הוא מעל החוק. זה הרבה יותר משמעותי מחבר כנסת ישראלי". אם אבחֵר, אומר טייב, "אוכל לבקש מהממשלה דברים שעד היום לא ביקשו כמו שצריך; אוכל לפנות לשר הפנים ולבקש אבטחה נוספת בכל בתי הספר היהודיים. כמובן, אצטרף באופן אוטומטי לוועדת קשרי ישראל-צרפת, שיש בה הרבה מקום להשפעה. אני גם רוצה להצטרף לוועדת החוץ והביטחון כדי שאוכל להשפיע על יחסה של צרפת לישראל". עוד נושא שטייב מעוניין לקדם הוא מעמדם של המהגרים הצרפתים בישראל. לטענתו הם מופלים לרעה לעומת מהגרים צרפתים במדינות אחרות במזרח התיכון. "לאזרח צרפתי יש זכויות רבות, כמו מימון מהמדינה ללימודים באוניברסיטה ומימון בית אבות בעת פרישה, ולצערי בישראל לא מקבלים כלום. בלבנון, למשל, הם מקבלים את כל זה. יש שם בית אבות מיוחד, חינם, לאזרחי צרפת".

ומה לגבי התגברות האלימות כלפי יהודים בצרפת? יש הרבה מקומות שיהודים כבר לא יכולים לחיות בהם.

"הבעיה היא ריבוי המוסלמים בצרפת, ואנחנו מודעים לכך. ילדינו כבר לא מרגישים בטוחים, והם מפחדים ללכת לבית הספר. ברור לי שבעוד כמה שנים כבר לא יהיה בטוח לחיות בצרפת. היהודים צריכים להכיר את המקום היחיד שבו יוכלו לחיות כיהודים: רק בישראל. מי שחושב להגר מצרפת לארצות הברית פשוט עושה שגיאה".

ההתבטאות שלך מפתיעה. אתה מתמודד לתפקיד רשמי בצרפת; איך אתה יכול לעודד עלייה לישראל?

"ברור לי שישראל היא המקום היחיד לעם היהודי, וגם אני מתכוון לעלות ארצה ביום מן הימים. כחבר פרלמנט אהיה מעודן יותר, אין ספק, אבל אני לא מסתיר את הקשר שלי לישראל. כל עוד יש בצרפת יהודים צריך להילחם כדי שלא יזרקו אותנו משם בכוח". אבי זאנה, הסגן, מוסיף ומסביר כי "בכך שצרפת אפשרה לאזרחים בחו"ל לבחור ולהיבחר היא נתנה גושפנקה להגירה של האזרחים – ומתוך כך גם גושפנקה לעלייה. צרפת מפחדת מאוד לאבד את אזרחיה, ורוצה להתחבר אליהם מחדש, וזו אחת הדרכים. חשוב להבין שאנחנו לא ביקשנו את הזכות לבחור – אבל כיוון שכבר ניתנה, אם לא ננצל את האפשרות יגיעו אחרים, פחות ציונים, וידברו בשמנו". הדיבורים הללו אינם מקריים: זאנה הוא מנכ"לו של ארגון 'עמי' האמון על העלייה הצרפתית לישראל. יש המגדירים ארגון זה 'נפש בנפש' של הצרפתים, אך להבדיל מ'נפש בנפש' מדובר בארגון מעוט אמצעים ותהילה. יו"ר הארגון, כך מתברר לי רק במהלך השיחה, הוא לא אחר מאשר טייב.

אך לא כל אזרחי צרפת בישראל נוהרים לקלפיות. רבים אינם מתעניינים, או אינם סבורים שיש קשר בין הבחירות לחייהם בישראל – בייחוד עולים ותיקים. אחרים נרתעים מהטורח שבהרשמה המיוחדת הנדרשת מראש, ושבהגעה לקלפי במהלך יום ראשון, שכאן איננו יום חופש. "עצוב לי שלא כולם רוצים להצביע", אומר טייב. "ניסיתי להסביר להם את החשיבות שיהיה מועמד ציוני כמוני בפרלמנט, ואת השיפור האפשרי בתנאים הסוציאליים שלהם פה בישראל". בערב מקיים טייב חוג בית בביתו של חבר ילדות בירושלים. החבר הזמין את שכניו הצרפתים לערב של גבינות משובחות ויינות טובים כמיטב המסורת. "הגעתי כי אני מכירה את ז'יל שנים", אומרת קורין סוטון, שעלתה מפריז לפני שש שנים. "היינו ביחד בכל ההפגנות למען ישראל, הזדהינו מאוד עם האידיאולוגיה של מנחם בגין ובית"ר. רוב הצרפתים בישראל יצביעו למענו. לדעתי, הוא עושה המון למען ארץ ישראל ותורם כל הזמן לחיילים שלנו". סוטון מציינת שהיא אינה מחבבת את ואלרי הופנברג, מועמדת מפלגת UMP של סרקוזי. "היא ביקרה עם סרקוזי בעזה. אני חושבת שכיהודייה היא צריכה להתבייש בעצמה". חברתה של סוטון קוטעת אותה. "אני לא מסכימה איתה. כשאדם מקבל תפקיד לרוב הוא משתנה. לכן אני גם בספק אם ז'יל יצליח לעשות שינוי. אצביע לו, אבל צריך להבין שזה תפקיד חדש; מעולם לא היה מצב כזה של 'נציגות ישראלית' כביכול בפרלמנט. ימים יגידו אם זה באמת יעשה משהו". ומה אומרת על כך ואלרי הופנברג עצמה? מרומא, שם היא נמצאת עתה לרגל מסע הבחירות, עונה מועמדת מפלגת UMP לשאלה בדבר ההאשמות כלפיה שהיא פרו-פלשתינית כי "יש מועמד אחד שמלכלך עליי ואומר דברים כאלה. זה פשוט לא נכון. אנשים מכירים אותי ולא מאמינים לשקרים האלה. אלה אותם אנשים שאמרו שלא יצביעו לסרקוזי – והתוצאות בישראל ידועות". לכן, לדבריה, היא אופטימית. "53 אחוז מהצרפתים בחו"ל הצביעו לסרקוזי, ועל כן סביר להניח שיבחרו גם בי כי אני מייצגת אותו. יש לנו סקר שאומר שאנחנו ראש בראש עם המפלגה הסוציאליסטית, סקר שנערך בין כל הצרפתים ברחבי העולם. במדינות של המחוז שאני מתמודדת בו הסקרים לטובתי אפילו יותר, לפחות 60 אחוז תמיכה בי. הייתי בישראל לפני שבוע, הייתי בכיכר בנתניה, ואני מקבלת פידבק טוב מהצרפתים בישראל. הפסדנו בבחירות לנשיאות ולכן עוד יותר חשוב להצביע לפרלמנט – כדי שהמפלגה שלי תהיה חזקה למען ישראל".

הרבה צרפתים עולים לארץ מתוך פחד. מה דעתך על כך?

"אני חושבת שזה היה נכון לפני שבע שנים. עלו בגלל אנטישמיות. היום זה כבר לא כך. סרקוזי מיגר את התופעה במידה רבה. רבים תוהים עכשיו, בהקשר זה, מה יהיה עם הממשלה הסוציאליסטית. סרקוזי תמיד היה ידיד של ישראל ואמר שיגן על יהודי צרפת. לא כך הסוציאליסטים. המשפחה שלי רובה עלתה; הוריי, אחיי, כולם בישראל. הם עלו לארץ מתוך אידיאל, לא מתוך פחד. אסור לעלות מתוך פחד. כששואלים אותי אם לעלות, אני עונה שיעלו בשמחה, אבל רק מתוך רצון לחיות בישראל". "למצביעים", היא מוסיפה, "יש אחריות כפולה: השפעה על צרפת, אבל גם על ביטחונה של ישראל. ישראל צריכה בת ברית, ומפלגתי תדאג שישראל תהיה חזקה. אני עובדת שבע שנים על נושא אירן, ואני רוצה להיבחר כי זה נושא שחשוב לי ומדאיג אותי".