"אלדד אדלר" הוא המספר את סיפור המתח הבלשי, על העלמותה המיסתורית של התסריטאית "פינצ'י”. אך הוא גם החוקר הפרטי שחוקר את המקרה, בו משולבים בגידות, אהבות והרבה שילוב של דימיון ומציאות. העמדת הדמויות בסגנונו המיוחד של נאור,( המקביל לציור הפופארט של רוי ליכטנשטיין על שער התכניה - ששאוב מציורי הקומיקס הקלאסיים) - העמדה המעצימה את האלמנט הקומי שבסיטואציות, ומשחקם המדויק להפליא של כל השחקנים, יוצר תצריף ססגוני וקצבי, מהעלילה הפשוטה לכאורה, אך המקבלת תפנית חדה בהמשך.
המעברים מהסיפור של התסריט שכתבה התסריטאית שנעלמה, לבין המציאות - מעברים אלה מיטשטשים, והודות לקצב העלילה המהיר, המשפטים הקצרים אך המשמעותיים - מוחו של הצופה צריך קצת להשתמש בדימיונו-הוא, כדי להתמזג עם ההתרחשויות, ולדעת מתי זו המציאות ומתי כאן הדמיון המכתיבים את הסיפור.
קומדית המצבים הזו כה מרעננת, כה מרנינה, וכה מהנה - שאפשר לומר בסיום הצפיה בה, שסוף סוף יש לנו מחזאי (רוני סיני, הכותב המחונן) היוצר קומדיות ישראליות ללא צורך לרדת להומור הפשוט והוולגרי ביותר כמו של חנוך לווין, ששבענו ממנו עד מאד. הצחוק הבריא שמפיקה ההצגה מפי הצופים, הוא תוצאה של שילוב מוצלח של כל המרכיבים: הטקסט, הבימוי, התפאורה של אבי שכוי, עיצוב התנועה של מרינה בלטוב, התלבושות של דיתי אופק-צרפתי, התאורה של חני ורדי, ההדרכה הקולית של שוש רייזמן והמוזיקה הקצבית הנכונה של רן בגנו.
והשאפו הגדול מגיע לשחקנים הכה מוצלחים: ארז לבין, רון ריכטר, סיוון הכוכבי, רביע חורי - שחקן קומי שהצחיק הכי הרבה כישראלי בשב"כ שממלא תפקיד של מסתרעב, עד כי המיבטא הערבי כבר נטמע בו. מה שסוחט מאיתנו צחוקים ללא הרף. (בת זוגו בחיים וחבריו שישבו מאחורי, התגלו כצעירים מקסימים ויפים שאפשר להתגאות בנוער כמותם). כך נמנים גם על "הקבוצה החיפאית" קרן אור, מעין וויסברג בתפקיד הכפול, רון ריכטר ורותם לוי-וגה. מיקס של בוגרי ניסן נתיב, בית צבי, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת חיפה. תמהיל מוצלח ביותר.
הצגה מקורית, מחדשת ברעננותה, מהנה, ומומלצת מכל הלב.
