כמה מחדלים יכולים המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט לדחוס לתוך תיק פשוט אחד של תקיפה? התשובה, לפיה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מזכירה את התשובה לשאלה כיצד מכניסים ארבעה פילים למכונית חיפושית: שניים מלפנים ושניים מאחור. והנמשל: במאמץ המתאים - או שמא בעצלנות המתאימה - אפשר לדחוס לתיק כזה אינספור מחדלים, שסופם בהרשעתו חסרת היסוד של הנאשם.
השופט
אשר קולה (בהסכמתם של השופטים אסתר הלמן ו
שאהר אטרש) מתאר את האירועים מן הסוף להתחלה - מההרשעה השגויה בידי השופטת הצפתית אינעאם דחלה-שרקאוי (כיום בבית שאן) ועד לחקירת המשטרה. אנחנו נתאר אותם לפי סדר התרחשותם, וכך יודגשו עוד יותר המחדלים הרבים מספור שנתלו בתיק זה.
האירוע התרחש באוקטובר 2007 במפעל בו עבדו שלמה פרי ומוסא רושרוש. האחרון טען, כי פרי נגח בו וגרם לו חבלה של ממש. לכאורה, החקירה הייתה צריכה להיות פשוטה מאין כמותה, כי האירוע כולו תועד במצלמות האבטחה של המפעל. אך סרט לחוד וחקירה לחוד, או ליתר דיוק: התמונות לחוד והמסקנות לחוד.
דווקא העד המרכזי לא זומן קולה אומר, כי המשטרה זימנה לעדות דווקא אנשים שכלל אינם מופיעים בסרטון, ואילו את ראובן בוכריס - הנראה בבירור כאשר הוא מנסה להפריד בין רושרוש לפרי - כלל לא זימנה. רושרוש טען שהתעלף ולא יכול היה לזוז - ואין לכך כל ראיה בסרטון. המשטרה כלל לא טרחה לבדוק האם קיימות מצלמות אבטחה נוספות, והיא גם לא טרחה לבדוק האם זינב רושרוש - רעייתו דאז של מוסא, שטענה שהייתה עדת ראייה לאירוע - בכלל יכלה לראותו מהנקודה בה ניצבה.
אם כבר הזכרנו את זינב, קולה מגיע למסקנה חמורה: עדותה התבססה כולה על דברי בעלה דאז, ולמעשה היא כלל לא ראתה את האירוע. כיצד לא הגיעו החוקרים למסקנה זו? קולה משיב באומרו שהם "ביצעו תפקידם אם ברשלנות ואם כדי לצאת ידי חובה". אחת מהם אפילו הודתה שהיא אינה מיומנת בחקירות ושבפעולותיה נפלו פגמים של טירון, כגון למשל היעדר חתימה על כך שהזהירה את פרי לפני חקירתו. החוקר האחר לא ידע לומר האם מוסא נכח בחקירתה של זינב, והוא גם סתר את עצמו כאשר נשאל האם היה הממונה על החקירה.
המחדלים הללו לא היו יוצאים לאוויר העולם, אלמלא נוסף אליהם טיפול מעורר תמיהות של המשטרה בתיק כולו. בנובמבר 2007 נסגר התיק מחוסר עניין לציבור, פרי ערער וביקש לסוגרו מחוסר אשמה אך ערעורו נדחה. חלפה שנה, ובנובמבר 2008 הגיש רושרוש ערעור על סגירת התיק וצירף תיעוד רפואי על החבלות שלטענתו נגרמו לו. בעקבות זאת החליט מי שהחליט לפתוח מחדש את התיק בשל התיעוד הרפואי. אבל - אומר קולה - התיעוד לא בהכרח רלוונטי לאירוע התקיפה-כביכול. יתרה מזאת: אם המשטרה הייתה בודקת טיפה יותר, היא הייתה מגלה שבקשתו של רושרוש באה רק לאחר שהגיש תביעה אזרחית נגד פרי - ומכאן שנראה שכל מטרתה הייתה לסייע לו בתביעה זו.
"גם לאחר פתיחת התיק מחדש", ממשיך קולה, "לא בוצעה כל פעולת חקירה נוספת מעבר לאותן פעולות ראשוניות (ושטחיות כזכור) אשר פורטו לעיל". ההחלטה התקבלה ללא אישורה כנדרש של פרקליטות המחוז, החוקר שטיפל כעת בתיק כלל לא טרח לצפות בסרטון של מצלמת האבטחה, ולא היה שום שינוי נסיבות שהצדיק את פתיחתו מחדש.
קורע לגזרים את פסק הדין אם פרי חשב שישועתו תבוא מבית המשפט - תקוותו נכזבה, לפחות כאשר התייצב בפני דחלה-שרקאוי. בצורה יוצאת-דופן, ואם להשתמש בלשון שאינה משפטית, השופט קולה קורע לגזרים את פסק דינה של דחלה-שרקאוי, מנפץ את הקביעות העובדתיות שלה ומלווה את החלטתו-שלו בעשרות סימני קריאה. הוא מצביע על הסתירות הרבות בעדויותיהם של רושרוש, של רעייתו לשעבר ושל יתר עדי התביעה, והעיקר: קובע שהסרטון סותר את מסקנותיה של דחלה-שרקאוי.
"בית המשפט קמא לא נתן כלל דעתו לאוסף הסתירות אשר אליו הפנתה בא-כוח המערער בסיכומיה בפני הערכאה קמא! מדובר בסתירות רבות, חלקן מהותיות. בית המשפט קמא הסתפק באמירה סתמית ולפיה לא מצא הוא כי קיימות סתירות מהותיות. סבורני ובכל הכבוד הראוי, כי אין די בכך", כותב קולה. ועל זינב הוא אומר: "עולה ברורות חשד ממשי לתיאום גרסאות בין זינב לבעלה, גם אם לא מדובר ב'לחצים' של הבעל". כאן דווקא מצאה דחלה-שרקאוי סתירות בין העדות במשטרה לבין העדות בבית המשפט, אך לדברי קולה ההסבר פשוט מאוד: בבית המשפט היא אמרה את האמת.
דחלה-שקראוי לא הסתפקה בכל אלו, אלא גם קבעה שאינה מאמינה לפרי. קולה חיפש נימוקים לכך, אך העלה חרס בידו: "בית המשפט קמא לא פירט מה הן אותן סתירות, מה היה בלתי אמין ומה היה לא הגיוני". נכון, אומר קולה, גרסתו של פרי אינה נקייה מספקות - אבל הוא יצר ספק סביר וגם למעלה מכך. התוצאה: המחוזי זיכה את פרי, גם בשל מחדלי החקירה, גם בשל פתיחתו מחדש הבלתי מוצדקת של התיק וגם משום שיצר לכל הפחות ספק סביר בדבר אשמתו.