בישיבת הממשלה שהתקיימה בפברואר 2011 הוחלט כי בנייה שנעשתה על קרקע פלשתינית פרטית ביו"ש תוסר. בג"ץ אימץ את ההחלטה בשתי ידיים. מקומות היישוב שהעניין התגלגל לפתחם הם חמשת הבניינים בשכונת האולפנה, גבעת-אסף, מגרון, עמונה, רמת גלעד ומצפה-יצהר. בסך הכול דובר על כ-200 משפחות, כ-1,000 תושבים שיפונו מבתיהם. "מיני-הינתקות" כבר כונה המהלך.
מאז, שכונת מצפה-יצהר - מקום היישוב הקטן ביותר ברשימה - פונתה לפני כחמישה חודשים, ובנייתה מחדש בידי תושבי המקום החלה כמעט מיד לאחר מכן. לפני כשלושה חודשים כבר נחנכו במקום בית כנסת וישיבה חסידית חדשה.
ברמת-גלעד הגיעו התושבים להסדר בתיווכו של השר בני בגין. על-פי ההסדר, חלק מהמבנים הוזזו בכמה מאות מטרים אל מקום נמוך יותר בהר, ולמשה זר, שרכש את הקרקע ב-1983, הותר להמשיך לעבד אותה. כזכור, למרות ההסכם, אל התושבים הגיעו באחד הערבים לפני כחמישה חודשים אינדיקציות ברורות כי מחטף פינוי עומד להתרחש, ואלה הביאו אז להיאספות של צעירים רבים למקום, ולעימות מיותר עם חיילי צה"ל. מאז הרוחות נרגעו, הקרוונים הוזזו על-פי ההסכם, ותושבי המקום יושבים על מקומם.
תושבי מגרון כבר רואים את הדחפורים עובדים ומיישרים את הקרקע לשכונת הקבע שתיבנה עבורם בגבעת היקב. עם זאת, מכיוון שבג"ץ דחה את ההסכם שעליו חתמו עם המדינה, שלפיו היו אמורים להישאר במקומם עד תום הבנייה, סכנת פינוי בכוח עדיין מרחפת מעל ראשם של תושבי מגרון, כבר בקיץ הקרוב.
מבחינת גבעת-אסף ועמונה, התאריך המשמעותי הקרוב הוא אחד ביולי. בנובמבר האחרון נענה בג"ץ לבקשת המדינה והעניק לה ארכה לפינוי עד יולי. "למען האמת, בצד האמונה שיש לנו, כרגע אפשר לומר שמאוד מודאגים אצלנו", אמר השבוע תושב גבעת-אסף. "אני מניח שהרבה תלוי במה שיקרה בגבעת האולפנה".
בעמונה, אומר השבוע תושב היישוב אביחי בוארון, התושבים נערכים מבחינה משפטית לדיון על גורלם. "אנחנו בודקים אם נכון להגיש בג"ץ נגד המדינה", אומר בוארון.
דואגים? "כבר שנים רבות אנחנו מחכים לפתרון הבעיה ולהסדרה של המקום. ההקפאה הזאת שאנחנו נמצאים בה בפועל הביאה למצב בלתי נסבל שבו משפחות עם חמישה, שישה או שבעה ילדים חיות בקרוון או בקרוון וחצי. מדובר במשפחות שמבחינה כלכלית היו יכולות להרשות לעצמן לגור גם בשכונות יוקרה, אבל הן בוחרות להישאר כאן ולהעמיק שורש בהר, ליישב את
הארץ.
"יש כאן בהחלט אלמנט של דאגה, אבל יותר מדאגה יש לנו תקווה ואמונה שבסופו של דבר הים ייבקע לפנינו, ונגיע יבשים אל הצד השני", הוא אומר. "התמיכה הציבורית בנו עוזרת לנו מאוד. אנחנו מרגישים שהציבור נמצא איתנו בלבו, וזה מאוד מחזק. הציבור רוצה את עמונה, ורואה בה, כמו גם במקומות יישוב נוספים, סמל להמשך התהליך ההתיישבותי והציוני בארץ ישראל. מלבד זאת, עמונה היא מקום שנמצא כבר כמעט 20 שנה על הקרקע. יש כאן בית-ספר, יש חקלאות. אני מתקשה להאמין שממשלת ישראל רוצה לפנות בצורה כל כך עקומה יישוב פורח. אנחנו בהחלט מאמינים שנישאר כאן, ועמונה רק תלך ותתפתח.
"אין לנו ספק שבסופו של יום כל המערכת, ובעיקר זו הפוליטית, מעוניינת שעמונה תישאר על מקומה, מתוך הבנה שמדובר בסוגיה הנוגעת ל-90 אחוז מהבתים בבנימין", אומר בוארון. "רבים מהיישובים כאן נמצאים על קרקע שאינה מוסדרת או אפילו על קרקע שהיא לכאורה פרטית, וזה תוצר של המדינה. היא שבנתה את היישובים".