נפל דבר במו"לות הישראלית של כתבי העת הספרותיים... פתיחה יפה מה? בומבסטית מדי, מה? מוגזמת? ובכן היא לא מיפייפת היא לא בומבסטית מדי והיא לגמרי לא מוגזמת. היא ממש אמיתית.
לאחרונה יצא גיליון מס' 6 של כתב העת 'אורות', שבעריכת טל ניצן, המתרגמת והמשוררת הידועה. המו"לית היא דינה שטנר ועל האמנות והרב תחומיות מופקד יונתן דורי.
הגיליון החדש מוקדש לקפקא. העיקרון המנחה של כל הגיליונות הוא - התייחסות ספרותית חדשה - מכאן ועכשיו, מהעברית של היום - לקלאסיקונים ישנים גדולי הספרות של העולם. וכך יצאו ב'אורות' גיליונות המוקדשים ליוצרים: אגתה כריסטי; הנס כריסטיאן אנדרסן; בורחס; הומרוס וכמובן שייקספיר. כתב העת מופץ דרך האינטרנט בעיקר.
כיוון שגם אני הדל משתתף בחוברת קפקא, בסיפור קצר, התעניינתי אצל המו"לית דינה שטנר, איך מתקבלת החוברת בתנועה הקיבוצית. הופתעתי לשמוע שדווקא הקוראים הקיבוציים רכשו כבר מספר לא קטן של חוברות. מסתבר שבשקט בשקט, יש בתנועה הקיבוצית תשתית של קוראים מעמיקים ורציניים. אין דבר הרחוק יותר מהחנטריש הישראלי התרבותי, ממהומת הריקנות המהדהדת של הטלוויזיה וכתבי התרבות המגוחכים, מאשר חוברות 'אורות'.
יצירות שנכתבות למרחבי הזמן ולא לשעתן עיוות המושג 'תרבות', והחלתו השקרית בעיתונות הרגילה וזו הדיגיטלית על הבידור, ועל הבידור הזול - עיוות זה הוא אחד המפגעים החמורים והמרגיזים ביותר בתרבות הישראלית הנוכחית. וכתב העת החדש הזה מחזיר את הקוראים לשיתין של מושגי התרבות והספרות הנכונים. עיון שקט ומעמיק. יצירות שנכתבות למרחבי הזמן ולא לשעתן, כדי להיכלל ברשימת זוכים זולה כזו או אחרת. כתב העת הזה, בעצם הופעתו, מעיד על המיעוט החשוב וההכרחי של עילית תרבותית עברית וישראלית.
כל חוברת מציבה במרכז את היוצר הקלאסי, על ריבוי פניו. והיוצרים שחברו לחוברת מנהלים עם היוצר הגדול הזה דו-שיח מופרה, מפרה, מעורר מחשבה ולעתים גם מרגש. בשיר ובסיפור, בתרגום ובמכתם, בציור וברישום ואפילו ביצירה מוסיקלית ועבודות וידאו. עם זאת החוברות שומרות על צניעות מובנת, ולא מתהדרות בהדר מלאכותי ומיותר, ברוח המגזינים החלקלקים הממוסחרים המפתים. הקורא חווה בשעת הקריאה ולאחריה חוויה עמוקה של עימות בין ישן לחדש, בין עברית ללשון תרבות גדולה אחרת, בין סוגה ספרותית אחת לאחרת, ובין תחום תרבותי למשנהו.
כתב עת יוצא דופן ששת הגיליונות של כתב העת 'אורות' הן ממש אוצר, מלאות ודחוסות בתרבות במיטבה. ושבעתיים משמח שבקהל הקיבוצי כתב העת הלא עממי זה, הלא קל, שאינו יורד אל העם במובנו הוולגרי - מהדהד אצל קוראים לא מעטים שאינם מתעצלים לרכשו דרך האינטרנט.
כמי שבילה לא מעט משעות חייו בקריאת כתבי עת ספרותיים עבריים, וכילה את מאור עיניו העששות אל מול דפים הזועקים לעידן תרבותי אחר - אני מעיד שזהו אכן כתב עת יוצא דופן ומיוחד במינו.
זהו לא ביטאון סגור יותר או פחות של חבורה ספרותית קצרת ימים. זהו לא אוסף מקרי ואקלקטי של פנינים ספרותיות מועמות או בורקות. זוהי במה ייחודית לא רק בכוונותיה ובהצהרותיה, אלא בעיקר במה שהיא מביאה לקורא המשכיל, בין זה שקץ בעליבות הספרותית של חיינו, ובין זה שהוא משלים עם עליבות מדכדכת זו.
בין משתתפי כתב העת על ששת גליונותיו, ניתן לקרוא את דבריהם של שמעון זנדבנק, דניאל עוז, אילנה המרמן וטל ניצן, אלכס אפשטיין ונוית בראל, דרור בורשטיין וצביה ליטבסקי, ריצ'רד בראוטיגן ודוד לוין, שמעון אדף ומרים איתן, שרון אס ומאיה בז'רנו, חגי דגן ואריאל הירשפלד, גיל הראבן ויצהר ורדי, ליאת קפלן וליאור שטרנברג, ריימונד קרבר וראובן מירן, ועוד רבים וטובים, שקצר המצע כאן מלציינם.
המו"לית דינה שטנר תשמח להשיב לפניות קוראים ורוכשים, מבקרים וסקרנים. אפשר לפנות אליה בטלפון 077.5030720.
