קירות צדדיים הוא סרט ארגנטינאי חדש, משנת 2011, של הבמאי גוסטאבו טארטו (רשת קולנוע לב). גיבורת הסרט היא בואנוס איירס, עיר ענקית, בת 500 שנה, עם 12 מיליון תושבים, ארכיטקטורה אלגנטית בשדרותיה (שלא נראות בסרט), צריחי כנסיות עתיקות, תערובת של סגנון אירופי וספרדי.ומגדלים הכי חדישים. המצלמה מראה בעיקר את הקירות הצדדיים, את הקירות חסרי החלונות או אלה עם חלונות קטנים שמאחוריהם דיירים שרואים בקושי אור או נוף. בואנוס איירס המודרנית היא תערובת של ארכיטקטורה חדישה ומרהיבה ואוסף של בנינים בסגנון שיכון, צפופים חסרי תואר, עם הכיעור האופייני של החצר האחורית בכל עיר ענקית ומלאת חיים. טורטו קורא לקירות אלה "הקירות שהאדריכל שכח אותם".
הגיבורים מרטין כבן 30 , רווק עם כלבלב שנשאר מהחברה שעזבה אותו, חי בבדידות בדירה צפופה וקטנה. הכול הוא עושה בבית. בונה אתרים לפרנסתו, קורא, שומע מוזיקה עושה סקס וירטואלי באינטרנט, מזמין TAKE AWAYבאינטרנט. קשרים חברתיים כמעט אפס. כול העולם באינטרנט , מנסה להכיר נשים דרך האתרים המיועדים וכו. מאריאנה שגרה בערך ממול, אחת מאלפים שגרים באזור שלעולם לא יפגוש ( תחכו עד סוף הסרט), מתאבלת על חבר שעזב, בדירה קטנטנה צפופה וחסרת חן. היא ארכיטקטית, ש"בינתיים" מעצבת חלונות ראווה. היא מזמינה באינטרנט בובות פלסטיק של חלונות ראווה ומעצבת בחנות אופנה.
הבגדים של מרטין ומאריאנה הם כמו בגדים של צעירים ברוטשילד, סגנון כמו של כל צעירי הערים הגדולות וצעירי האינטרנט שמבלים את רוב החיים ליד הלפטופ ובטלפון. מאריאנה בורחת ממחזרים, מפחדת ממעליות. חלק גדול מהחיים היא עולה ויורדת במדרגות. גם היא עושה אהבה לבד בבית עם בובת חלון ראווה של גבר. מרטין ומאיריאנה כל אחד לחוד יחד עם עוד צעירים בבואנוס איירס מבלים בבריכת השחייה הסגורה. צפופה, המונית, בקושי יש מקום להתקדם במים. זה מקום להכיר צעירים וצעירות ולבני זוג לפעמים מכירים ולפעמים לא. לפעמים "יוצא משהו מההיכרות לפעמים לא.
הצילומים חדרי מדרגות מדרכות ובתי קפה, (בעיקר מבפנים) דירות רווקים, קטנות צפופות לא מוארות, משהו שמוכר לנו מהעיר הגדולה תל אביב (קטנטנה ביחס לבירות אחרות בעולם) שכל הרווקים נוהרים אליה ומחפשים דירות זולות בסביבות נחשבות. מדרגות אינסופיות, חדרי מדרגות,מעליות, גינה ציבורית עם ביבי סיטר שמטייל עם תריסר ,לפחות של כלבי השכונה, מכולת שכונתית, העיר יפה עם אנשים יפים למרות ש"קירות צדדיים" לא מחפש להראות חלק "יפה" של העיר. לקירות הצדדיים יש משמעות והם על-פי הבמאי טארטו, הסמל לבדידות האורבנית, הניכור וחוסר הקומוניקציה בעיר הגדולה, עיר שחיה כמו כל העולם הגלובאלי עם אינסוף מכשירי קומוניקציה, אייפונים אייפדים מחשבים הכול מסביב לאינטרנט מלך הקשר, שהפך את האנשים להכי בודדים מכול התקופות בהיסטוריה. בעיקר את הרווקים חסרי המשפחות בערים הגדולות.
הצילומים מזכירים את הצילומים בסרטים של מיכלאנג'לו אנטוניוני הבמאי האיטלקי משנות הששים עם סרטים כמו ליקוי חמה, המדבר האדום, יצרים, נקודת זבריצקי ועוד. כל פריים הוא תמונה בפני עצמה בעלת קומפוזיציה ומשמעות ויופי. בחדרים, המדרגות, היציאות והכניסות הקירות והחלונות מרגשים בפני עצמם ולא רק בהקשר לאווירת הסרט ותכנו.
חלק מכם יתאהבו בסרט.
