האם יוקם תא נשים עיתונאיות?

כינוס נשים עיתונאיות ראשון מסוגו של שולחנות עגולים שידון במצבן של נשים עיתונאיות בישראל ויבדוק אפשרות להקמת תא לנשים עיתונאיות שיהיה רשת תמיכה לכל נשות המקצוע - ייערך ביום ו' (8.6.12) ב"בניין נפתלי" באוניברסיטת תל אביב. ענת סרגוסטי, כיום מנכ"ל ארגון אג'נדה ובעברה עיתונאית ועורכת חדשות בערוץ 2 וממארגנות הכינוס, כתבה לי בפייסבוק כי ההחלטה בעניין הקמת תא לנשים עיתונאיות, אם אכן יוחלט להקימו ובאיזו מסגרת יפעל, תתקבל בימים הקרובים. סרגוסטי הפיצה בדף הפייסבוק שלה מכתב המודיע על הכינוס ומפרט את הסיבות לקיומו והנושאים שידונו בו. בין השאר נאמר במכתבה של סרגוסטי ואני מצטט:

• "נכון, נשים תופסות היום את כל עמדות מגישות החדשות הבכירות. זה לא משנה את העובדה שבתקשורת - נשים הן עדיין מיעוט. אישה אחת בפורום שכולו גברים לא יכולה לייצג את העמדה הנשית, משום שהיא עסוקה בהישרדות.
  עם מינויה של תמר איש שלום למגישה הראשית של חדשות 10, הלב הפמיניסטי התרחב. כבשנו עוד פסגה, הרחבנו את מוטת הייצוג הנשי בעוד עמדה חשובה. כיום אפשר לומר שאת מהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה מובילות נשים. נשים רהוטות, משכילות, אינטליגנטיות, שיודעות לשאול שאלות ואינן מתכופפות גם בפני גדולי ושועי. האומנם?
  עד כמה העובדה הזאת אכן משקפת את מצבה של העיתונאית במקצוע? עד כמה העובדה שעל הכיסאות הנחשקים האלה יושבות נשים - תמר איש שלום בחדשות 10, יונית לוי בחדשות 2 (מהדורת השבט) ומרב מילר בערוץ 1 (שמיד אחריה מגיעה גם גאולה אבן) - עד כמה העובדה הזאת רלוונטית לאחיותיהן לדרך? האמת? לא ממש. לא ממש, למרות שבכל גופי התקשורת האלה יש להניח שמספר הגברים המועסקים שווה למספר הנשים. לא ממש, למרות שכלל המקצוע העיתונאי הולך ונכבש על-ידי יותר ויותר נשים. עדיין אי-אפשר לומר שמצבן של עיתונאיות טוב.
  אם תסתכלו סביבכם תגלו שבמקצוע הזה קשה להתבגר. גם לגברים, אגב, אבל לנשים יותר. כיום יש בתקשורת המרכזית נשים יותר ויותר צעירות. מעטות שורדות אחרי גיל מסוים. מיקי חיימוביץ' פרשה שנה לפני שמלאו לה 50. נדמה לי שמספר הנשים בגיל הזה בתקשורת קטן מאוד, ובטלוויזיה כמעט ולא קיים. לגברים, לעומת זאת אין שום בעיה להופיע עם כרס, קרחת או שיער שיבה. העולם שייך לצעירות.
  בתפקידי ניהול וקבלת החלטות מערכתיות יש עוד פחות נשים. במצב כזה, האישה היחידה שהצליחה להתברג למקום הזה מוצאת את עצמה בודדה מול קבוצה של גברים. לעיתים קרובות זו אישה צעירה, מוכשרת, מבריקה ומוצלחת. אבל כשהיא מגיעה למעלה, והיא מביטה סביבה, היא לבד שם בצמרת וסביבה רק גברים. מניסיון, פורומים כאלה מאוד מחלישים וסודקים את הביטחון העצמי. לא צריך לומר שוב ושוב שאין כיום עורכות ראשיות של שום כלי תקשורת, לא צריך לומר שוב שבכלי תקשורת רבים אין נשים בפורום הבכיר, ואם יש אז מספרן זעום להחריד. אישה אחת בפורום שכולו גברים לא יכולה לייצג את העמדה הנשית, משום שהיא עסוקה בהישרדות.
  לעיתים קרובות נשים מוצאות את עצמן בתפקידי הפקה זוטרים, אל מול הגברים שעושים את התפקידים החשובים יותר. נכון שהמקצוע העיתונאי נחלש מאוד בשנים האחרונות: שכרם של העיתונאים שעושים את העבודה השוטפת היומיומית נשחק והוא נמוך מאוד, ומצד שני סל המטלות שלהם הולך וגדל. זו מגמה חוצת מגדר. אבל גם בתוך המערכת הזאת, מקומה של האישה העיתונאית קשה עוד יותר.
  לא אחת קורה שמטילים על העיתונאית משימה עיתונאית כביכול, אבל כזו שמעמידה אותה בדילמה מול עצמה. מה עושה עיתונאית צעירה, שעושה את צעדיה הראשונים במקצוע, שרוצה להצליח ולהתקדם, ומטילים עליה משימה שמשפילה אותה כאישה. למשל? ללכת ולשמש פיתיון למטרידן מין סדרתי כדי לצלם אותו, לשדר ולהביאו לדין? איך היא מתנהלת בתוך קונסטלציה כזאת? היא הפיתיון, היא אמורה לגרום לו לבצע בה מעשים מגונים ולתקוף אותה מינית בשם השליחות העיתונאית. איך היא מרגישה אחר כך? מי מסייע לה להתגבר על הקשיים שנולדים בדרך?
  ועוד לא אמרנו כלום על שעות העבודה האינסופיות ועל היכולת לקיים חיי משפחה וללדת ילדים בתנאים כאלה. עיתונים נסגרים אחרי אחת בלילה, בטלוויזיה לא חוזרים הביתה לפני עשר בלילה, ברדיו עובדים סביב השעון, כך גם באינטרנט. מי יכולה לבנות כך חיי משפחה? האם העיתונאיות הצעירות שעושות עכשיו את דרכן במעלה סולם הקריירה לא תמצאנה את עצמן בשוליים מיד כשתרצנה ללדת? זו סוגיה מגדרית ממדרגה ראשונה שגברים מתמודדים איתה במידה פחותה (לצערנו).
  זה, ושאר העניינים שהועלו כאן, יידונו בכינוס ראשון מסוגו של שולחנות עגולים לבדוק הקמת תא עיתונאיות ראשון".

עד כאן מכתבה של ענת סרגוסטי המזמינה עיתונאיות מכל העיתונים ותחנות השידור להשתתף בכינוס כדי להעצים את כוחן ומעמדן של נשים עיתונאיות.