מפגש ראשון מסוגו התקיים לפני כמה חודשים בין עורכי דין לבין הרב אשר וייס, אב בית דין לממונות בירושלים. בפגישה, שהמשתתפים הגדירו אותה מרתקת וחשובה, נידונו נושאים משפטיים בראי החוק וההלכה. למשל, נדונה דילמה שהציג עורך דין מהתחום הפלילי - האם ניתן להגן על עבריין כאשר אין ידיעה שאכן הוא זכאי? הרב וייס ענה כי די בכך שעורך הדין אינו יודע שמרשו עשה את המעשה כדי להתיר לעו"ד לייצג אותו, ומותר לו אף להציג פרשנויות שונות לעובדות אף אם לו עצמו יש ספק בכך (כגון, לטעון שטביעות האצבעות היו בזירת האירוע רק במקרה).
את המפגש פתח הרב בראלי, ראש מכון "משפט לעם" בשדרות, אשר יזם את הפגישה, בעיסוק בחשיבות יצירת השיח בין דיינים לבין אנשי מקצוע אשר מתמודדים עם סוגיות מהותיות שיש בהן אמירה תורנית. לדבריו, שני הצדדים מרוויחים מהמפגש: בית המדרש נדרש להתייחס לדילמות משפטיות חדשות ועורכי הדין נחשפים לבירור תורני על נושאים שעומדים בלב המקצוע.
הרב וייס שרטט את הקו האדום בעבודת עורך הדין וטען שהמחויבות לצדק קודמת למחויבות ללקוח. יש איסור של מסייע ידי עוברי עברה, לדבריו, בכל פעם שעוזרים לאדם להימלט מהחיוב הרובץ עליו על-פי דין. מנגד, עורך דין אינו שופט ולכן אינו חייב לחקור ולברר מה קרה, וכל עוד לא נודע לו מה בדיוק קרה, הוא יכול להשאיר את העניין בגדר ספק ולעזור ללקוח שלו.
בהתייחסו לבתי דין לממונות הוסיף הרב שיש תופעה מבורכת של ריבוי פניות מכל שכבות הציבור. לדעתו, ככל שבתי הדין יקפידו על אווירה מכובדת ומקצועית הם יהוו חלופה טובה לבתי המשפט. הוא עמד על הקושי העומד בפני הדיינים להתמודד עם דינים שבהם יש צורך בתקנות, כגון חיוב נזק בגרמא. הפתרון לכך הוא הסכם הבוררות המאפשר לדיינים לשקול שיקולי צדק ולבסס אותם גם על דעות שאינן מרכזיות בהלכה.
מפגש דומה התקיים כמה חודשים קודם לכן בהיכל בית הדין לממונות של "ארץ חמדה - גזית" בשדרות, עם הרב צבי בן יעקב, דיין בית הדין הרבני בתל אביב. הרב בראלי מתכנן את המפגש הבא באזור המרכז כדי להרחיב את מעגלי השיח בין אנשי תורה לעורכי דין אשר שותפים לחזון של תורת חיים.
