צמד התאומים שראו את ההצגה יצאו עם מצב רוח עילאי, וחשק לשוב ולראות עוד הצגות. כנראה שתוכנית הלימודים שלהם, הכוללת ביקורים בהצגות – עושה את שלה. בהצגה הם ישבו קשובים, לא הוציאו הגה מהפה, והיה מרותקים למשחק, לצלילים ולסיפור הלא-רגיל.
נאווה סמל, שכסופרת ישראלית מתייחדת בשפה נפלאה ברמה גבוהה, שפה כמוה לא קראתי כבר שנים בין הכותבים כיום, יצרה הצגה מקסימה מסיפור שבמקור מסתיים בהקרבת הבת עבור הצלת חיי אביה. נאוה נטלה לעצמה את הזכות לשנות את הסיום. אבל נתחיל מההתחלה.
ילדה בשם קוני (סיוון כהן המתוקה ובמשחק כנה ואותנטי) שאביה מתמנה לשגריר ישראל בסין, מאד עצובה ומרוגזת על שאביה לוקח אותה עמו לטיסה לבייג'ין, שם ישהו בשנים הקרובות. כדי לפייס את דעתה, מספר לה האב (אבישי סנדנר) אגדה סינית, כששאר הנוסעים בטיסה עמם לובשים את צורת גיבורי הסיפור.
המחזה מתרחש בתוך חלל המטוס, בעיצוב נהדר של גילי כוכבי. הדיילים בטיסה – אבי עדווי, שכה הרשים במשחקו השבוע בהצגת "נשיקת אשת העכביש" בתיאטרון האוניברסיטה ומרשים גם פה, והזמרת המחוננת שקולה בלט מכל שאר השרים אף הם בכשרון – קרן מרום מקבוצת הצעירים של "בית לסין" – שניהם מרנינים ביכולותיהם. זוג הנוסעים הנוספים בטיסה הופכים לקיסר וקיסרית סין – רותם שוורץ כקיסרית, שקולה כה מזכיר את שרה פון שוורצה המופלאה, ועידן שמי – שלמשמע קולו בשיר, רוצים לשוב ולשמוע אותו כז'אן וואלז'אן ב"עלובי החיים" שיעלה בקרוב שוב בבית צבי. הוא זמר ושחקן בקנה מידה אדיר.
הקיסר הינו כל יכול, אך הוא עצוב. דבר לא מצחיק או מרגש אותו. הוא מייחל לצליל פעמון כה מיוחד, שעדיין לא קיים, כדי לעורר את רגשותיו. לשם כך, מזמנת הקיסרית את אמן כלי הנגינה, שמרתך מתכות בכור היתוך, ויוצר מהן את הפעמונים. הדרישה המוגזמת שלה ליצור כלי מסגסוגת של זהב, כסף ונחושת ביחד, היא בלתי ניתנת לביצוע. לכן, גורלו נחרץ למות. כשנודע שרק דם אדם שיוערה לבליל המתכות בכור יצליח את המלאכה, בתו הנאמנה (עדי הררי המקסימה) עומדת לקפוץ ליורה הרותחת.
וכאן נכנסת המחזאית לתמונה, כשהיא משנה את הסוף, וללא צורך בדם, ובזכות אהבת בתו – ניצל יוצר הפעמונים (עדי אייזמן, שחקן מנוסה ומשובח בהצגות המדיטק ות' אורנה פורת). לקיסר הייתה אורה, ולילדים הייתה שמחה. וקוני - כבר מסכימה להתלוות לאביה בשליחותו. יש לציין שחלק מהשחקנים הצעירים מסיימים בחודשים אלה את לימודיהם ב"בית צבי", ותענוג לחזות במקצועיותם.
הצגה קסומה, יפהפיה, נועדה לגיל שמונה עד שמונים. הבימוי של יעל טילמן, ונגינתו הנפלאה של בן ארצי את המוזיקה שכתב, הן לשירים והן לאורך ההצגה, הן חלק בלתי נפרד מהצלחת ההפקה.
מומלץ בכל לב.
