השופטת: שרית קריספין-אברהם, בית המשפט לתעבורה בתל אביב המועד: יום שני, 7.5.12, שעה 09:30 הנושא: תיקי תעבורה פליליים לעיתים ניתן ללמוד על בעיה מערכתית דווקא מאנקדוטה שולית כשלעצמה. השופטת שרית קריספין-אברהם מוצאת את עצמה חסרת-אונים בארבעה תיקים רצופים, בהם הנאשמים לא התייצבו ואין אישור מסירה להזמנה שנשלחה אליהם. משהו פה לא סביר: במדינת היי-טק מערבית של המאה ה-21, הדרך היחידה לוודא אם אדם קיבל הזמנה למשפטו היא באמצעות חתימתו על שובר המסירה? יש לתת על כך את הדעת.
בכלל, קריספין-אברהם סובלת מיותר מדי עיכובים בגלל שנאשמים ו/או עורכי-דין אינם טורחים להגיע. דקות אחדות לאחר שנכנסתי לאולמה, היא נאלצת לצאת לעשר דקות עד שהתובעת תבדוק מי מחכה בחוץ. אין יותר מדי מועמדים, וכאשר קריספין-אברהם חוזרת לאולם, מבקשת ממנה התובעת לעבור לתיק הממתין לפסק דין. קריספין-אברהם מעיינת בתיק ובמחשב, מודיעה לנאשמת שהרשיעה אותה, נותנת לה העתק של הכרעת הדין: "תעייני ונעבור לשלב של טיעונים לעונש".
סבלנות קצרת-טווח בינתיים עוברת קריספין-אברהם לתיק הוכחות, בו נאשם נהג בכך שלא עצר לפני מעבר חציה. השוטרת שרשמה את הדוח מקריאה את הכתוב בו, וקריספין-אברהם מסבירה לנאשם: "עכשיו אדוני יקום ויציג שאלות לעדה. כל מה שהיא כתבה ואתה לא מסכים - תשאל אותה". האיש אינו יודע מה זה אומר ומתחיל להציג את גרסתו שלו. קריספין-אברהם רואה שהוא לא מסתדר והופכת את גרסתו לשאלות לשוטרת.
סבלנותה של קריספין-אברהם כלפי הנאשם היא בהחלט קצרת-טווח. היא שואלת אותו האם צילם את הדוח, והוא טוען שקיבל רק הזמנה למשפט. קריספין-אברהם: "כתוב שם שאתה יכול לצלם את החומר ויש שם כתובות וטלפונים איך לעשות את זה. יש לך את הדוח?" הנאשם: "הוא בבית". קריספין-אברהם: "אז מה הפלא שאתה לא יודע מה כתוב בו?" הנאשם מעיד וטוען שכלל לא היו הולכי רגל ליד מעבר החציה; "אני תמיד עוצר, אפילו אם אין הולכי רגל", הוא אומר.
קריספין-אברהם מעבירה את הצדדים במהירות לסיכומים. התובעת מבקשת להרשיע על סמך עדותה המהימנה והעקבית של השוטרת, אל מול הסתירות בגרסתו של הנאשם. קריספין-אברהם לנאשם: "תאמר לי בכמה משפטים למה אתה חושב שצריך לזכות אותך". הנאשם: "אני בטוח בחפותי, לא עשיתי שום עבירה". קריספין-אברהם דוחה למתן פסק דין ל-5.6.12, למרות שבמבט מהצד נראה שהייתה יכולה לסיים בו במקום. הנאשם: "התיק נסגר?" קריספין-אברהם: "זה מה שהבנת ממה שאמרתי? אמרתי שנקבע להכרעת דין".
"נראה אם הנאשמת תתייצב" כעת עוברת קריספין-אברהם לטיעונים לעונש בתיק בו הרשיעה לפני כמה דקות. התובעת מבקשת פסילה על תנאי וקנס גבוה. הנאשמת מתחילה לטעון שכן עצרה לפני תמרור עצור, אך קריספין-אברהם עוצרת אותה: "אני קבעתי שלא עצרת, ועד שאם וכאשר בית משפט מחוזי יקבע אחרת - אלו פני הדברים". הנאשמת: "אני מבקשת שתקלי עלי כמה שתוכלי". קריספין-אברהם מכתיבה את גזר הדין: קנס של 400 שקל לנוכח ותק הנהיגה הקצר של הנאשמת. "תמתיני, תקבלי עותק מהפרוטוקול ותגיעי למזכירות לקבל שובר תשלום", אומרת לה קריספין-אברהם.
עכשיו מתחיל מצעד הדחיות. נאשמת אחת לא התייצבה וקריספין-אברהם מרשיעה אותה בהיעדרה וגוזרת עליה קנס של 1,200 שקל וחודש פסילה על תנאי. יש עצור שעורך דינו לא הגיע, וקריספין-אברהם אומרת: "נמתין עוד קצת". נאשם שלישי מחכה לעורך דינו, ואחרי כמה דקות שולחת אותו קריספין-אברהם לחפש את סניגורו מחוץ לאולם. התובעת מודיעה שהשוטרת האמורה להעיד בתיק של 10:30 לא תגיע, משום שבתה התעלפה והיא הוזעקה לבית הספר; קריספין-אברהם: "נראה אם הנאשמת תתייצב ותראו מה תעשו". וכאן מגיעים אותם ארבעה תיקים בהם פתחנו, כאשר הנאשמים לא הופיעו ואיש אינו יודע האם קיבלו את הזימון.
השורה התחתונה: שופטת המנסה להיות יעילה ככל שהמערכת מאפשרת לה - וזו משימה בהחלט לא קלה. מעט קצרת-רוח כלפי הנאשמים, אולי תוצאה של עודף התיקים המוטל עליה. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 7. 