על מולדובה שמעתי מעט מאוד עד לאחרונה. ידעתי ששר החוץ ליברמן נולד במדינה קטנה זו. זכרתי במעומעם מלימודי ביסודי שקישינב היא עיר שהיו בה פרעות ונרצחו בה יהודים רבים. רבים עד כדי שני שירים קשים לעיכול שכתב ביאליק: בעיר ההריגה ועל השחיטה. המשפט הידוע של "נקמת ילד קטן לא ברא השטן״ הגיע, גם הוא, מביאליק אחרי פרעות קישינב. ההזמנה שקיבלתי מלימוד ברה״מ לבוא ולהרצות בלימוד קישינב הייתה עבורי הזדמנות לרענן את זכרוני על מולדובה וללמוד על ההיסטוריה היהודית במדינה זו.

קישינב - פוגרומים, שוד וביזה

חיפוש קצרה בגוגל הביאני ללמוד, להפתעתי, כי בפוגרום 1903 בקישינב נרצחו 48 יהודים. כשמדובר ברצח ובמוות זהו מספר עצום . כל אדם הוא עולם ומלואו. אך למי שלמד את שירי ביאליק בילדותו והזדעזע מהתיאורים הנוראים הופתעתי מהמספר הלכאורה קטן של הנספים. נראה שלבן עם שאיבד שליש מבניו בשואה, שישה מיליון נפש, וחווה בישראל עשרות פיגועי טרור עם אלפי הרוגים פתאום נראה לי המספר כל כך קטן לעומת הפרסום העצום. כעסתי על עצמי על קהות החושים והחלטתי לנבור עוד קצת בהיסטוריה. גיליתי כי העצמת הפרעות בקישינב נבעה מצרוף של כמה גורמים. האחד, ההפתעה הגמורה לעולם היהודי. הימים, קצת אחרי הקמת התנועה הציונית, טרום המהפכה הקומוניסטית. רבים חשוב שניתן להשתלב בעמים המקומיים. ופתאום הלם מוחלט. כל הקונספציה כשלה. בנוסף, התברר לי שהאופוריה מהקמת התנועה הצינות הלכה והתפוגגה. הבעיות לא נפתרו. היהודים לא עזבו את אירופה. לא נסתמנה מגמת עליה לישראל. בקיצור האינטלקטואלים היהודים חשבו שנדרש זעזוע כדי להניע את הצבור לפעולה. קיבלתי את הרושם כי שירי ביאליק היו אבטיפוס לספינולוגיה שאנחנו מכירים היום. שימוש בתקשורת של אז כדי להעצים את האפקט, להגדיל את המודעות ולבנות מוטיבציה ליהודים לעזוב את מקום מושבם ולהגר . הספין, אגב, די הצליח. בסיס היה. מעשי רצח, שוד אונס וביזה. הזעזוע מפרעות קישינב היה עצום. העליה השניה התחילה. היהודים התחילו להגן על עצמם במקומות שונים והתנועה הציונית קיבלה תנופה אדירה. כרגיל למדתי משהו חדש עבורי מלימוד ברה״מ לשעבר. בסוף השבוע הגעתי למולדובה. כרגיל יחד עם מתיו ברונפמן היו״ר הבינלאומי של לימוד FSU וחיים צ'סלר המייסד. לברונפמן קשר מיוחד למולדובה. סבו , סמואל, נולד במדינה זו . הוריו של סמואל לקנדה עם סמואל התינוק. שם בנתה המשפחה אימפריה כלכלית שמפירותיה הפילנתרופים נהנה העם היהודי ומדינת ישראל מימי סמואל ברונפמן, דרך בניו אדגר וצ׳רלס ועד הבן מתיו ופעילותו בלימוד.

אטקי - התחלת שושלת משפחת ברונפמן

במולדובה, החלטנו להגיע לאטקי. כפר קטן של אלפים בודדים במרחק של שלוש שעות נסיעה מקישיניב. שם ב״חור״ הזה התחילה שושלת ברונפמן. בהגיענו לכפר הגענו לכיכר המרכזית. ראש הישוב המתין לנו מלווה בחצוצרן ובמתופף. רבים מבני הישוב עמדו . רמקולים ומיקרופונים וכמובן ילדים מקומיים נרגשים ממתינים לשיר . מהעבר השני של הכיכר פסל ענק של לנין המשקיף על הנוכחים. מתברר שקשה להיגמל מהמורשת הקומוניסטית. גם אם הוכרזה עצמאות כבר לפני יותר מעשרים שנים את הפסל עדין לא הזיזו באקקי. אחרי קבלת פנים עם לחם ומלח. אזרחות כבוד לנצר למי שחי בישוב. אחרי שירים ונאומים נסענו למקום בו היה בית הכנסת המקומי. כאן התפללו הוריו של סמואל ברונפמן, מלמל מאן דהוא. אנחנו באוטובוס קטן ומקרטע ללא מזגן בחום אימים וראש המועצה ברכב מסחרי קטן של בעל מקצוע כלשהו בו תפס טרמפ. המבנה ההרוס חלקית של בית הכנסת מלמד כי פעם עמד כאן מבנה מפואר בפנים כתובת בעברית שמאוד קשה לפענח. אחרי הסבר קצר אנו ממשיכים לבית העלמין היהודי המקומי. הפתעתי גדולה. לא פעם הייתי בבתי עלמין יהודים במזרח אירופה. ראיתי מצבות הרוסות, עזובה נוראית. כאן די מסודר. אין כמעט מצבות מנותצות. השמות ברורים. הכיתוב מעניין. חלקת גברים בצד אחד. כל נפטר הוא ״ כאן נטמן האיש החשוב ...״. בצד השני חלקת נשים. גם כאן חלוקה לשנים. נשים נשואות עם הרבה דברי הלל לנפטרות על המצבות ורווקות המופיעות עם הכיתוב ״ הבתולה״. ראיתי שלא מעט בתולות יהודיות נפטרו באטקי בשנים עברו.

ברונפמן - יקיר העיר סורוקה

מאבקי המשכנו לעיר המחוז סורוקה. את האוטובוס החליפו לגדול יותר. המזגן כמובן לא עבד. סורוקה כבר נראתה קצת אחרת. את העיר מקיף נהר שמצידו השני , מרחק של כעשרים מטרים אוקראינה. ראש העיר שם היא אישה רשימה. שוב טקס של לחם ומלח. אחריו מכתירים את ברונפמן ליקיר העיר. הואיל ונתבקשתי במפתיע לשאת דברים נאלצתי לאלתר במקום. ראשית, ציינתי את תרומתו הגדולה של סמואל ברונפמן לביטחון ישראל. למדתי משמעון פרס על חלקו של ברונפמן בהשגת תותחים חדשים לצה״ל מקנדה בימי אמברגו על ישראל וחשוב מכך מימון עסקת הרכישה. כמובן שייחסתי זאת, בין היתר, לחינוך שקיבל סמואל ברונפמן מהוריו בני האזור. עוד הוספתי כי אנסה לבדוק עם בית החולים סורוקה בנגב אולי יתאפשר שתוף פעולה כלשהו בין סורוקה שב מולדובה לסורוקה בנגב. כך אעשה. המשכנו לבית העלמין היהודי גם כאן וקיימנו טקס מרגש ליד האנדרטה לנרצחים בשואה. 6000 מבני האזור נרצחו ביער המקומי וזכרם הונצח . גם על בית הכנסת העתיק בס ורוקה לא פסחנו. כאן נגשתי לארון הקודש, כמנהגי, בביקורים כאלו, לקרוא את הכתוב על הפרוכת ולראות את התורה. בחור צעיר ניגש אלי ושואל אם אני דובר אידיש. ברור, השבתי. היש יהודי שאינו מדבר אידיש, שאלתי. כן , הוא משיב בהיסוס ומיד התעשט והוסיף: באזור זה יהודי שלא יודע אידיש הוא לא יהודי. הוא פתח עבורי את ארון הקודש והציג לי את אחד מספרי התורה. באידיש הוא סיפר לי ואני תרגמתי לך הפמליה ולתקשורת את ספור ספר התורה. עם כניסת הנאצים ב1941 ננטש האזור על-ידי היהודים. חלק ברחו, חלק הוגלו והרוב נרצחו. מסתבר כי אחד מבני המקום. לא יהודי. לקח את ספר התורה והחזיקו במרתף. עם תום המלחמה וחזרת יהודים לסורוקה ביקש הגוי מאחד היהודים שב לרדת עימו למרתף והחזיר לו את ספר התורה. התרגשתי. את היום בסורוקה סיימנו בחוויה יוצאת דופן. רוב תושבי המקום היום הם צוענים. בעבר, אגב, היו אלה היהודים. נסענו לבקר אצל ברון הצוענים. הגענו לטירה במונחים מולדובאים. הברון ומשפחתו המתינו לנו בשער. אשתו חייכה ומרוב זהב בפיה ניתן היה לחשוב שאנחנו ניצבים מול מכרה בקליפורניה. שוב טקס הלחם והמלח. הפעם מלווה ביין צועני . הברון הפתיע אותנו ומנהל שיחה עם צ״סלר ואיתי באידיש. כן באידיש. המחזה היה סוריאליסטי עבורנו. מלך הצוענים, עם שער ארוך וזקן ושפם לבן עבות מלהג באידיש עם יהודים שהגיעו מישראל אי שם בצפון מולדובה. וכאילו אין די בכך לקח הברון הצועני אקורדיון והתחיל לנגן את ״ הבה נגילה״ . צ״סלר, ברונפמן ואנוכי לא המתנו רגע והתחלנו לרקוד כשעלינו הצטרפו הצוענים. הברון האקורדיוניסט לא הפסיק לנגן רפרטואר מעורב של שירי צוענים ושירים ישראלים כאשר הפמליה והמקומיים רוקדים יחד. אלמלא עמדנו לפני כניסת השבת היינו נשארים שעות במקום. הדרך חזרה לקישינב כבר הייתה קלה לנו יותר והגענו עייפים אך מרוצים למלון.