העמדה הפלשתינית שוללת את הזיקה ההיסטורית והדתית של העם היהודי לארץ ישראל, וטוענת כי הארץ פלשתינית, וכי היהודים זרים לה וזה לא מכבר היגרו אליה. הדרישה הפלשתינית ברורה וחד-משמעית: יש להחזיר את השטחים ה"כבושים" לידי בעליהם החוקיים, כלומר למוסלמים. זו מהות הדרישה הפלשתינית ל"שלום צודק וכולל", שבסיסו החזרת הזכויות ההיסטוריות של המוסלמים.
הדרישה ל"צדק" אינה מגיעה ליעדה הסופי בפלשתין, וישראל אינה האויב העיקרי של האיסלאם, אלא דווקא הנצרות והמערב על הערכים שהוא מייצג. וכך מסביר דר' סובחי אל-יאזיג'י, מראשי חמאס ודקאן הפקולטה ללימודי האיסלאם באוניברסיטת עזה, בראיון לערוץ הטלוויזיה אל-אקצה (25.5.12):
"הכיבוש של אנדלוסיה הוא חלום ישן, דבר שהמוסלמים ייחלו בגאווה ליישומו וימשיכו לקוות למימושו בעתיד... אנו תולים תקוותנו באללה וסמוכים ובטוחים שיום יבוא והניצחון שלנו לא יהיה מוגבל לפלשתין. השאיפות שלנו מעבר לכך - להניף את סמל הח'ליפות [המדינה האיסלאמית] מעל הוותיקן, רומא של ימינו אלה, כפי שכתוב בחדית' [מסורת איסלאמית] של הנביא מוחמד: 'קוסטנטינופול [היא איסטנבול] תיכבש ולאחר מכן רומא'".
איש הדת הלבנוני, אמין אל-כורדי, התייחס אף הוא לעניין זה (3.6.12) באומרו: "הם [הפלשתינים בעזה] מדברים כעת על שחרור אנדלוסיה [היא ספרד], משום שהוא רואים בשחרור מסגד אל-אקצה ואל-קודס [ירושלים] עניין מובטח כרצון אללה. הם מכוונים מבטם לעבר אנדלוסיה [היא ספרד], אשר אבדה למוסלמים. הם משוכנעים [בשחרור אנדלוסיה] משום אמונתם באללה, ואנו עימם בדעה זו, ולפיה שחרור מסגד אל-אקצה הוא עניין מובטח. הוא ישוחרר ואל-קודס ופלשתין כולה תהיה בידי המוסלמים".
עמדות אלה אינן חדשות. הן הוצגו בעבר על-ידי אישים בכירים באחים המוסלמים, בחמאס, באל-קאעידה ובתנועות איסלאמיות אחרות. החידוש מצוי במעבר מחזון למימושו, והוא אחד הפירות של האביב האיסלאמי שהביא לעליית כוחן של תנועת האחים המוסלמים העולמית והתנועות האיסלאמיות האחרות, ולתחושת שכרון כוח המניע מחדש הערגה לחדש את ה"כיבושים האיסלאמיים" בדרך להשתלטות על העולם כולו, כדי ליישם את נבואתו של מוחמד.
