במשך שנים רבות הייתה ההומוסקסואליות מוגדרת כפשע בחוקיה של מדינת ישראל. קיום יחסי מין שכאלה נחשב, במפורש, לעבירה פלילית, שדינה עד 10 שנות-מאסר, אלא שהחוק לא יושם מעודו ואיש לא הועמד לדין בעטיו.
בשנת 1975 קמה בארץ "האגודה לשמירת זכויות הפרט", שלא הייתה אלא אצטלה למגזר הגאה. למרות החוק היבש, שנותר על הנייר בלבד, פעלה האגודה ללא לאות לביטולו. ואומנם, בשנת 1988 הוא נמחק לחלוטין מספר החוקים.
מאז לא הופלה עוד המגזר הגאה לרעה. יתר על כן: הוא אף צמח וגדל. בזה אחר זה החלו גברים ונשים לצאת ללא מורא מן הארון. הגיעו הדברים לידי כך שאפילו בצה"ל הוכרו ההומואים והלסביות כשווי-זכויות, לאחר שבמשך שנים נמנעה מהם זכות הגיוס, ואילו אחד מסגני קצין הרפואה הראשי לשעבר אף נודע כבן-זוגו של מדען אוניברסיטאי.
פינה אפלה בשנת 2006 צויין, לראשונה בארץ, היום הבינלאומי נגד הומופוביה. מאז התקיימו בה אינספור פעילויות למען שוויון-זכויות מלא למגזר הגאה. מצעדי-גאווה התקיימו אחת לשנה במדינה, עד שאת מקומה של סן-פרנסיסקו כבירת ההומואים העולמית, תפסה באחרונה תל אביב. במצעד הגאווה, שנערך בה רק לפני שבוע, נטלו חלק כ-50 אלף לסביות והומואים מהעולם הרחב.
קולה של ח"כ אנסטסיה מיכאלי כנגד הקהילה הגאה נותר לא רק קול בודד במערכה, אלא גם קומם עליו אישי-ציבור רבים אפילו ממפלגתה. מפלגות לא מעטות, ובראשן מרץ, אינן מסתירות עוד את מאבקן על קולותיו של המגזר הגאה, המונה כיום מספר לא מבוטל של גברים ונשים. זו גם הסיבה שהן מעטירות על אנשיו את שבחיהן.
רישומו של המגזר הגאה ניכר כמעט בכל התחומים, אבל הוא בולט במיוחד בתחומי התקשורת והאמנות לסוגיה. אחת מלהקות הריקודים הידועות מזוהה כמעט כולה עם המגזר הזה, וכמוה גם מספר ניכר של אנשי-טלוויזיה ועיתונות. ובכל זאת, אין להתעלם מכך שגם בעידן הזה של יציאה גלויה מן הארון, קיימת עדיין פינה אפלה, שחושפת את בני המגזר הגאה לתקיפות מילוליות ופיזיות מצד חוגים שונים ושבהחלט אינן עוד במקומן.
