1,465,324 שקל - זה סכום שכר הטירחה שלטענת עו"ד מאזן באבא היה חייב לו לקוחו לשעבר, טאהר ארמלי, בגין השירותים שהעניק לו בשנים 2006-1996. אלא שלבאבא הייתה בעיה קטנה: הוא לא הציג הסכם שכר טירחה. התוצאה הייתה, שהוא נשלח הביתה בלי אף אגורה, תוך שבית המשפט מעיר שזה כנראה הרגל אצלו: לא לחתום על הסכם ואז לתבוע את הלקוח.
תביעתו של באבא הייתה מפורטת מאוד וכללה את כל הסכומים שלדבריו הגיעו לו תמורת הגשת תביעות לסילוק יד, פירוק שיתוף, פסק דין הצהרתי, ניהול מו"מ וטיפול ברכישת חלקה ממינהל מקרקעי ישראל, רישום פעולות במשרדי רישום המקרקעין, הגשת התנגדות לוועדת התכנון, עריכת הסכמי שכירות והסכמים אחרים, הגשת עררים, ניהול מו"מ וביצוע צווים עם מוסדות מדינה שונים ופרויקט קומבינציה.
ארמלי מצידו טען, כי חלק מהאירועים כבר התיישנו, על חלק מהשירותים כבר שילם כפי שסוכם בעל-פה בינו לבין באבא, ואילו שירותים אחרים בכלל ניתנו לאחיו סוהיל - אשר נתבע תחילה גם הוא, אך באבא החליט שנה לאחר הגשת התביעה למחוק אותו.
ההסכם צריך להיות תמיד בכתב שופטת בית משפט השלום בחיפה,
אילת דגן, הזכירה (10.6.12) את מה שאמרו בתי המשפט שוב ושוב: "ראוי ונחוץ שהסכם שכר טירחת עורך דין יערך תמיד בכתב, כדי למנוע ויכוחים על תקפותו, תוכנו והיקפו". דגן הוסיפה, כי באבא זכור לה היטב: "התובע ניהל בעבר תביעה לשכ"ט עו"ד לפני מותב זה (פסק הדין ניתן ביום 23.1.05) וכבר שם ביקרתי את הנוהג הפסול של אי עריכת הסכמי שכ"ט עו"ד בכתב, תוך העלאת דרישות שרירותיות רטרואקטיביות. הגשת התביעה כאן בשנת 2007 מלמדת שהתובע לא השכיל להפנים את פסק הדין שניתן נגדו שם באותה סוגייה ממש".
באבא בשלו, ממשיכה דגן: "על התנהלות התובע במישור שכר טירחה וחוסר ההפנמה, ניתן ללמוד גם מעדותו ביחס לדברים שאירעו לאחר הגשת התביעה כאן". היא מצטטת מעדותו של באבא בפניה ומוסיפה: "הדברים נזרקו לחללו של אולם. הסכומים הם 'בערך' התובע מעיד שלא קיבל כסף אלא 'דברים אחרים' או שהוא עתיד לקבל בעתיד סכומים אסטרונומיים. לא רק שעדות זו סתמית, לא משכנעת ולא נתמכה בכל ראיה, אלא שלמיטב הבנתי, הדין מכיר רק באפשרות של תשלום כסף כשכ"ט עו"ד ולא ב'דברים אחרים עלומים', תוך שהדין דורש דיווח על סכומים מדויקים שמתקבלים, הוצאת קבלות/חשבוניות מס".
מדוע המשיך להעניק שירותים? דגן תוהה: "אם לא קיבל שכ"ט מהנתבע, כפי שהגיע לו, מדוע המשיך לטפל ולקח תיקים חדשים ונוספים במהלך השנים ומדוע התעקש להמשיך ולהימנע מעריכת הסכמי שכ"ט בכתב עם הלקוח? כענין של מדיניות משפטית, וגם לגופן של ראיות, שעה שהתובע נמנע בעקביות מלערוך הסכמי שכר טירחה בכתב, נכון לזקוף את העמימות ואי הבהירות לרעתו ולהעדיף את גירסת הנתבע ביחס להסכמות בעל -פה שהושגו ביחס לכל טיפול, כפי שפורטו".
באבא אומנם טען שהיו עדים לשיחותיו עם ארמלי בנוגע לשכר טירחתו, אך הוא לא זימן אותם לעדות. "התובע אף הודה בחקירתו במספר פעמים, כי לא הסביר לנתבעים מה זה שכר טירחה ראוי, ומעולם לא נקב בפניהם בפרטי התעריף המינימלי ולא סיכם על אחוז כזה או אחר. גרסתו בעצם היא כי מה שסוכם (ושולם, ככל ששולם) היווה מפרעה על החשבון העתידי שעליו לא הוחלט". דגן קבעה, כי לא היה כל סיכום על שכר טירחה פרט לזה שעליו העיד ארמלי ואשר שולם במלואו. באבא חויב בתשלום הוצאות בסך 23,200 שקל.
