'המלון של פולטי', סדרה בריטית עתיקה בכיכובו של ג'ון קליז, לא איבדה כהוא זה מרעננותה העצבנית. פולטי מנסה לנהל את המלון במכובדות, אך מעטה הנימוס הצונן שלו נפרץ שוב ושוב לטובת זעם על המלצר מנוּאל שלא מבין מילה אחת באנגלית חוץ מצ'יפס, התעללות באורחים (במיוחד אם הם גרמנים, שאז פולטי מטיח בהם חיקויים של היטלר), וניסיון לתלות פוחלץ ראש אייל במשך יום שלם. זוהי אולי הסדרה הפמיניסטית הראשונה, שהרי הגיבור הגברי מוצג כהיסטרי, ילדותי ולוחמני באופן מגוחך, בעוד אשתו קרת המזג וחדרנית פיקחית מצילות את המצב.
הזדהיתי עם האירוח הכושל של פולטי, משום שצפיתי בפרק אחרי ערב של אירוח כושל משל עצמי. זה החל בתכתובת ארוכה עם קרוב משפחה, שמילותיה תססו בעצלות בחבית הזמן. לבסוף בישר הקרוב שיכבדני בביקור. "אבוא רגלית לעת ערב, תלוי בעומס התנועה במדרכות", כתב. פתחתי בקדחת מבוקרת של הכנות: טיילתי את הכלבים, שטפתי פירות, זרקתי עיתונים, קניתי עוגה דו-מחירית לכבוד יום הולדתו ומצאתי ספר מתנה שיגרום לצרותיו להיראות מגוחכות (סיפורי העוני והבדידות של ברנרד מלמוד עושים אולקוס בעיניים, אך לא בנפש).
לא הספקתי לגהץ את מפת האבק הפרושה על חפצי ביתי וחפציוֹתיו, וקרובי צלצל בפעמון. לשמחתי, הוא הצליח להיכנס בדלת חרף אופקיו הרחבים, אך יחד עמו נכנס אורח נוסף: השד המצטחק של הפשלות. המזגן, שהיה אמור לצנן את האורח מרִתחת הקילומטרים שהוא רמס, סירב להידלק, ואת המאוורר לא מצאתי. הגשתי כוס מים, אך זנב הכלב גרף את הכוס מהשולחן והמים נשפכו על האורח. "להנהלת האתר אין אחריות על חפצים שהתקלקלו", חייכתי בעצבנות לנוכח שעון היד הרטוב. האפלולית השתלטה על הסלון, והשיחה השתלטה על גינוני האירוח. רק כאשר יצא האורח אל ביתו, נוכחתי ששכחתי להעלות אור ולהגיש את עוגת היומולדת. גם המתנה נותרה אצלי. אני מכירה רק תוכנת המרה אחת מטרגדיה לקומדיה: פיליטון.
ואולם, אי הסדר ביומולדת השלומיאלית הזו (וכמובן, הבלגן ב'המלון של פולטי') הוא כאין וכאפס לעומת אי הסדר שאליו שואף עולמנו. לפי חוק האנטרופיה, כל המערכות המאורגנות, מהגוף האנושי ועד היקום כולו, נידונות להתגברות אי הסדר שבהן, כלומר להתפרקות. כדי לעכב זאת יש להשקיע אנרגיה בגיבוש מבנים. בתי המשפט, מערכת הבריאות, עוגת יומולדת וספרות יפה - בכל אלה אפשר לראות מבנים שנועדו לבלום את פראותו חסרת המשמעות של אי הסדר האורב לנו, שהזמן הוא קלגסו הראשי.
גם האותיות העבריות פוחדות משיממון האנטרופיה המתפשטת במרחב, שלולא כן, לא היו נצמדות זו לזו בניסיון להעניק משמעות לקיום וללפות את פשרו, לבל יתנפץ למכיתות אינסוף השטות במרחב שהיה למֵחְרָב.
