להגביל שכר מופרז לבכירים בחברות בורסאיות

ועדת נאמן הגבלת שכר הבכירים בחברות בורסאיות היה אחד מהנושאים המרכזיים העומדים על סדר היום הציבורי בשנתיים האחרונות ובצדק , היות שמדובר בנושא המקומם עליו רבים מתושבי המדינה. כחלק מהניסיון לאתגר את התופעה, הוגשו הצעות חוק כדוגמת זו שכוללה איסור על תשלום שכר מעבר לתקרה ידועה מראש, ורעותה שכללה הצעה להקשות על אופן אישור עסקות העסקה עם נושאי משרה, ושלישית שהציעה ועדת תגמול חיצוניות ועוד עוד הצעות עד שלפעמים נדמה שאין גבול ליצירתיות הרגולטורית שמוצעת בכדי להתמודד עם הרעה. אפילו ראש הממשלה נתן דעתו לנושא והחליט לטפל בה בשיטה הישראלית הקלאסית- הקמת ועדה, הלא היא ועדת נאמן. אולם בעוד המלצות ועדת ששינסקי שמונתה על-ידי ביבי זכתה לתשואות והמלצות וועדת הריכוזיות זכו למחיאות כפיים מנומסות, הרי שהמלצות ועדת נאמן לפיה הפתרון לנושא הוא בהסתמכות על נאמנות מוסדות החברה לבעלי המניות, מעלות בקרב רבים תהיות שתרעומת. מצד אחד שר המשפטים שהוא בעצמו מומחה עולמי לנושא המחזיק בדעה כי מדובר בהצעה מאוזנת שהתקבלה לאחר מחקר משווה ובדיקה מקיפה ומעמיקה בכל העולם ובישראל, עדי כדי כך שהוא אפילו הצהיר בפני כול שהיא תשמש אור לגויים בכל התחום החשוב והמורכב של שכר הבכירים. מצד שני חברי כנסת, אנשי אקדמיה ופעילי מחאה שלא כל כך מתרשמים מאורות ומגויים ומקשרים אותה למושגים פחות אציליים כדוגמת: אחיזת עיניים, חסרת שיניים ועוד כמה מושגים הקשורים לחלקי גוף אחרים שאפילו הטור שלי לא יסבול. וכך, חוזר לו הנושא לעמוד בראש סדר היום לקראת המחאה הצפויה לפרוץ (או שלא) הקיץ.

ליברלים גם מאמינים בהגבלות

אולם, אם עד היום היה נהוג לחשוב שמי שעומד בחזית המאבק למען הגבלת שכר הבכירים הם חברי כנסת מהאופוזיציה או כאלו בעלי השקפת עולם סוציאל דמוקרטית, הרי שכיום גם ניתן למצוא חברי כנסת המזוהים עם הממשלה שדופקים על השולחן ואומרים - עד כאן !!. משום כך, שמנו פעמינו לכיוון הכנסת לשיחה אישית עם יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין במטרה להבין מה עומד מאחורי הצעת החוק שהגיש ביחד עם ח"כ שי חרמש מקדימה לפיה יגובל הפטור ממס על שכר שנתי העולה על שלושה מיליון שקלים. ולמי שלרגע חושב להעיר הערה שלא במקומה, אציין שהצעת חוק הוגשה לראשונה הרבה לפני שדפני ליף נכנסה בשערי רשת ריקושט ורכשה את האוהל ששימש כסמל המחאה של הקיץ שעבר. ראשית, מבקש ח"כ לוין להבהיר שהמחשבה לפיה פוליטיקאי בעל השקפת עולם סוציאלסטית תומך באופן אוטומטי בהקטנת שכר בכירים ואילו חבר כנסת המזוהה עם הליברליזם הכלכלי חייב להיות בדעה הפוכה, היא מופרכת לחלוטין. "שים לב", אומר לי יריב. "מתן שכר מופרז לבכירים בחברות ציבוריות, גם אם הם נכשלו בתפקידם, מהווה ניצול לרעה של כוחות השוק, פוגע באמון הציבור במערכת ובוודאי שעומדת בסתירה לעקרונות התחרותיות. גדולי הכלכלנים האמינו תמיד שאסור לממשלה לנסות להסדיר את השוק משום שהדבר יפגע ביכולת שלו להתנהל בצורה אופטימאלית, אבל הם גם לא התכוונו שקבוצת מיוחסים תנסה להסדיר אותו לצרכיה." "פירושו של דבר? "אני שואל. "פירושו של דבר הוא שניצול מעמד וסמכות לטובת מתן תנאי שכר שאינם עומדים בסטנדרטים של הצלחה או הישגים, כפי שמתאפיינות רבות מהחברות הנסחרות בבורסה, היא פגיעה בחירות האישית של הפרט. הכיצד? היות שהפרט הוא בעל הקניין על החברות הציבוריות מתוקף היותו בעל מניות או בעל תוכנית חסכון המשמשות את המוסדיים לרכוש את המניות וזכות הקניין היא זכות בסיסית שלו".

זכותה של המדינה לומר את דברה

"זאת אומרת שעלויות שכר שאינן מוצדקות פוגעת בזכותו של הקניין שהיא בעצם אחת מזכויות היסוד של האדם? " אני שואל. "בהחלט" עונה לוין וממשיך. " חשוב לזכור שהעיקרון המנחה את אלו המאמינים בליברליזם כלכלי ובהגבלת זכותה של המדינה להתערב בשוק ההון הוא שתפקוד יעיל ביותר של מערכת כלכלית וחברתית מושג כאשר תישמר החירות האישית של הפרט, ובמיוחד כנשמרת זכות הקניין שלו. היות שהפרט הוא בעל הקניין על החברות הציבוריות מתוקף היותו בעל מניות או בעל תוכנית חסכון המשמשות את המוסדיים לרכוש את המניות, הרי שברגע שבעלי עניין ונושאי משרה בחברות ציבוריות מנצלים את כוחם ואת מעמדם לטובתם האישית יש כאן פגיעה בזכות זו. זהו בדיוק השילוב שבין כלכלה חופשית לצדק חברתי אשר הליכוד מוביל מאז הקמתו". "וכיצד באה לידי ביטוי זכותה של המדינה לומר את דבר בנושא ?" אני שואל ולוין מיד עונה שאסור לשכוח שזכותה של המדינה לומר את דברה בנושא נובעת בראש ובראשונה מחובתה לקבוע הסגרים שיבטיחו הגנה הולמת לצדדים חלשים, ובכלל זה להגן על ציבור בעלי המניות הנמצא בעמדת חולשה אל מול כוחם של השולטים בחברות והמנהלים אותם. וזו בדיוק המטרה של הצעת החוק שהגשתי ביחד עם חבר הכנסת חרמש לפיה תתוקן פקודת מס הכנסה כך שעלות שכר הגבוהה מ-3 מיליון שקלים לשנה לא תוכר לצורכי מס. "אבל אם פתרון הבעיה מחייב התערבות ממשלתית בשוק ההון, מדוע שלא נתמוך בהצעות חוק הקובעות תקרת שכר לבכירים בחברות הציבוריות. " אני תוהה? "בסופו של דבר המטרה לשמה הוצעו על ההצעות מוצדקת. אלא שהצעה הקובעת תקרה ממנה אסור לחרוג, מחילה ומכילה מגבלה רגולטורית נוספת על שוק ההון בתקופה בה גם כך מונחתות עליו מגבלות השכם וערב. הצעת החוק שלנו מאידך אמורה לקבוע באמצעות ענישה כלכלית אמות מוסר שיביאו את החברות להחליט באופן וולונטרי כי אין ברצונן לחרוג מהן."

כיצד תעבוד השיטה

"אבל כיצד זה יעבוד בפועל" אני מקשה. "ראה", עונה יריב. "הבא ונניח שבכיר בחברה ציבורית שעלות שכרו נאמדת בשלושה מיליון שקלים מבקש לעצמו תוספת נטו לשכר של 10%. דהיינו שלוש מאות אלף שקלים נוספים בשנה בכינון ישיר לחשבון הבנק שלו. בהתחשב בשיעור מס הכנסה השולי ברמות שכר אלו ובצורך של החברה לגלם את שווי מס מעל התקרה של תשלומי הביטוח הפנסיוני ובתוספת הצעת החוק לפיה ההוצאה לא תיחשב כמוכרת בספרי החברה, הרי מדובר בעלות של מעל לחצי מיליון שקלים לחברה. במקרה כזה, אני מצפה שכבר בעת הבאת העסקה לאישור ועדת הביקורת, יתנגדו הדח"צים לאישורה עקב חוסר ההיגיון הכלכלי שלה". "ואם הם לא יתנגדו?" אני מקשה פעם נוספת משל היותי טרחן מקצועי? "ראשית, אין הסדר שפותר את כל הבעיות אך יהיה בכך כדי לצמצם את התופעה. שנית, ההפרש בין עלות השכר לשכר הנטו יגיע לקופת המדינה כתשלומי מיסים, כך שאם המדינה תדרוש לשאת בהוצאות בעתיד כתוצאה מקריסת החברה (למשל תשלומים לעובדים), הכספים שיוצאו מהקופה הציבורית יבואו גם מתוך הכנסה נוספת זו. גם זה סוג של צדק". הצעת החוק עצמה שעליה עבדו השניים במשך תקופה ארוכה, לא הובאה בסופו של יום להצבעה במליאה היות שלא אושרה על-ידי ועדת השרים לענייני חקיקה. מדוע? - מפני שזו כצפוי שמה את יהבה על הצעת החוק של ועדת נאמן. בינתיים קדימה עברה מהאופוזיציה לקואליציה, הטילים האירנים בפתח, ולדעת רבים הסיכוי שבאמת ישתנה כאן משהו בנושא בתקופה הקרובה לא מרנין. גם חבר הכנסת לוין בדעה וייתכן שהצעת החוק של נאמן לא תצליח לשנות את המציאות וכולנו נמשיך לחרוק שיניים אל מול דיווחים על בכירים ששכרם נע בין חמישה לעשרה מיליון שקלים לשנה. זאת גם הסיבה שאם כך יתגלגלו להם העניינים, הוא מתכוון לחדש את פעילותו בנושא במלוא העוצמה. ומה איתי? כמו בנובלה ספרותית, אני אמשיך להיות נושא הכלים ועבדם הנאמן של כל אלו הרואים את טובת האדם העמל לנגד עיניהם.